דהן נ' מעאטי ואח'

1.תביעה לתשלום נזק שנגרם למשאית התובעת באירוע תאונתי מיום 15.12.15, בו היו מעורבים רכבי הצדדים, עת נהג רכב התובע טוען כי כשהחל בביצוע פניה שמאלה עקף אותו מימין רכב הנהוג ע"י הנתבעת 1, בכוונה לפנות שמאלה מהנתיב הסמוך אליו מימינו והמתיר נסיעה ישר בלבד, ופגע במשאית בפינה קדמית ימנית.

בכתב ההגנה טוענת הנתבעת 1 כי עמדה ברמזור אדום כשלפניה משאית התובע, וכשהתחלף הרמזור והמשאית לא נעה שיערה כי היא תקועה, ועל כן עקפה אותה מימין, שכן משמאל היתה מדרכה. מאחר שהעקיפה בוצעה מימין נהג המשאית לא ראה אותה ורכבה פגע במדרגת המשאית מימין.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.תחילה יצוין, כי לא שוכנעתי כי הנהג מטעם התובע שהעיד בפני אינו מי שנהג במשאית במועד התאונה. הטענה הועלתה ע"י הנתבעת 1 בדיון אולם לא נתמכה בכל אסמכתא, ומנגד לפי עדות מר שמייב בפני שוכנעתי כי אכן הוא הנהג המעורב.

בעדותו, שב נהג התובע על גרסתו כפי שפורטה גם בטופס ההודעה ובשרטוט שנעשה במסגרתו, אולם הנתבעת מנגד מסרה בעדותה בבית המשפט גרסה שונה לחלוטין מהמתואר בכתב ההגנה וטענה כי פנתה במקביל למשאית, לאחר שעמדה בסמוך לה לפני הרמזור, ולא מאחוריה, וכי מדובר בשני נתיבים הפונים שמאלה.

למעשה, תיאור הנסיבות בכתב ההגנה תואם את גרסת התביעה ומטיל על הנתבעת את האחריות להתרחשות התאונה, משטעתה בשיקול הדעת לאחר ששיערה כי המשאית תקועה, ומשפעלה בניגוד לדין וביצעה עקיפה מימין. עדותה הסותרת אפוא בבית המשפט אינה מאפשרת לתת בה כל אמון ובוודאי אינה מאפשרת לקבל גרסתה מכל וכל.

יצוין, כי לא ברור האם הנתבעת נקטה בפעולות כלשהן שמטרתן לוודא כי אכן המדובר ברכב תקוע בכביש, הבהוב אורות, צפירה, וכיוצ"ב, ובעניין זה לא נאמר דבר. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענה כי במקום שני נתיבים הפונים שמאלה, על אף שגרסת התביעה היתה בפניהם ואף לא הוכח בכל דרך כי בינם לבין התובע או מי מטעמו הושגו הסכמות כאלה או אחרות.

הנתבעים אף לא סתרו את חוות דעת השמאי בכל דרך, השמאי לא נחקר ולא הוגשה חוות דעת נגדית.