איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הרוש בוארון

1.התובעת מס' 2 (להלן: התובעת), שהינה בעלת רכב טויוטה אוריס, והנתבעת מס' 2, מבטחת הרכב, הגישו נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מהיר, לפיצוי בגין נזקיהן כתוצאה מהתרשלותה שגרמה לפגיעה ברכב. בכתב התביעה צוין כי ביום 14.12.2013 אחר הצהריים התגלה לנתבעת כי בעת שהרכב עמד בחניית הבית ברחוב חנה רובינא 12א בחיפה, נפלו עליו חפצים ממרפסת דירת הנתבעת והסבו לו נזק. נטען כי האירוע נגרם בשל התרשלות הנתבעת או מי מטעמה, וכי היא הפרה חובה שבחוק. עד טענו התובעות כי יש להחיל את כלל "הדבר מעיד על עצמו" להפיכת נטל השכנוע. המבטחת תבעה פיצוי בגובה הסכום ששילמה למבוטחתה התובעת (23,994 ₪) והתובעת תביעה פיצוי בגובה השתתפות עצמית, כינון והפסד הנחת היעדר תביעות (8,208 ₪).

2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעות כלפי הנתבעת, והועלו הטיעונים הבאים:

(1)בלילה שבין 13.12.2013 - 14.12.2013 השתוללה ברחבי חיפה סופה קשה שגרמה לנפילת עצים והסבה נזקים כבדים. לאחר הסופה לא נמצאו מקצת מהחפצים שהיו מונחים עובר לסופה על מתקן מדפים מפלסטיק שעמד במרפסת דירת הנתבעת. על המרפסת לא הונחו קרשים ומקל של מטאטא, אשר מופיעים בתמונות שצורפו לחוות דעת של שמאי שצורפה לכתב התביעה;

(2)קיימות סתירות בין גרסאות עובדתיות בשתי חוות דעת מומחה מטעם התובעות;

(3)הנזקים לרכב הינם תוצאה של פגעי טבע, אשר לאיש לא הייתה שליטה עליהם ולא ניתן היה לצפות כי יעופו ממרפסת הנתבעת, הסגורה משני צדדים על-ידי מעקות, ובחזיתה פרספקס. הנזק לרכב עשוי היה להיגרם מחפצים שעפו מכל מקום בסביבה, אך לא מחלקי פלסטיק או חפצים שנפלו ממרפסת הנתבעת;

(4)אין מקום להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו";

(5)בכתב התביעה לא צוין מדוע מיוחסת לתובעת התרשלות, ומהו החיקוק שנטען כי הופר על-ידה.

טענת סף: מיקום מרפסת הנתבעת אינו מאפשר לחפצים שבמרפסת ליפול על רכב התובעת שבחניה

3.הנתבעת טענה בתצהירה (נ/2) כי מרפסת דירתה בנויה משני צדדיה ממעקה שגובהו כ-1.20 מטר, ו"כדי לראות את הרכב ממרפסת הנתבעת יש לעמוד בצידה השמאלי של המרפסת ולהסתכל שמאלה ואחורה", מעבר למעקה.

באמצעות תמונות של הבית והשטח הסובב אותו (תמונות (1) - (8) של מוצג ת/4) ביקשה התובעת (בעדותה בעמ' 9-8 לפרוטוקול) להוכיח הן כי קיימת אפשרות לנפילת חפצים מהמרפסת של דירת הנתבעת אל שטח החנייה בו חנה רכבה, והן את חוסר האפשרות לנפילה כזו ממקום אחר. לטענתה, קצה הבניין, המהווה את המימד הצר במרפסת המלבנית הפתוחה של דירת הנתבעת, הנראית בתמונות 5-2 , מצוי במרחק אווירי של מטר וחצי ובגובה של 6 מטרים (בתוספת גובה מעקה המרפסת שהינו כמטר אחד) מרכב החונה בחנייה שמתחת לאותה מרפסת. היא הדגישה כי היעדר מרפסות אחרות בסמוך למקום חניית הרכב (כמשתקף בתמונה 8) והצמחייה המפרידה בין שטח החניה לבית הסמוך, המרוחק יותר (תמונה 7) מצביעים על כך שאין אפשרות לנפילת חפצים ממרפסות אחרות, זולת מרפסת דירת הנתבעת. התובעת הדגישה כי בכל השנה ובעיקר בחורף נושבות רוחות מערביות, כי המימד הצר במרפסת הנתבעת (שמתחתיו חניית הרכב) פונה לכיוון דרום-מזרח ולפיכך "הוא נפל עם כיוון הרוח" (עמ' 16).

המסקנה הינה כי קיימת אפשרות סבירה לנחיתת חפצים שאינם כבדים שעפו ברוח מערבית חזקה ובמזג אוויר סוער ממרפסת הנתבעת על רכב החונה בחנייה של התובעת. לאור מיקום עצים בסמוך לחניה (תמונות 2, 4 ו-7) ודברי התובעת כי "עלים יבשים היו הרבה" (עמ' 14), הרי במזג אוויר כזה תיתכן אף נפילת עלים וענפים על רכב חונה. אולם יודגש כי אין בתמונות כדי לשלול את האפשרות למעופם של חפצים ממרפסות בבתים סמוכים. כך, למשל, בתמונה 7 נראית בבירור מרפסת ופרגולה בדירה עליונה בבית השכן.