תא"מ 57403-05-13 לוי נ' א. צדק בניה ופיתוח בע"מ

בפני תביעה שטרית שעניינה שיק ע"ס 40,600 ₪, ז"פ 20.8.10, שמסרה הנתבעת, חברת בניה, לחברת נגרות ששימשה כקבלן משנה בפרוייקט בניה שלה, חב' ע.מ. באבי (1999) בע"מ (להלן: חברת באבי). השיק הופקד סמוך למועד הפרעון הנקוב וחולל עקב הוראת ביטול שנתנה הנתבעת.

הנתבעת טוענת טענת "פרעתי", והיא כי פרעה את תמורת השיק במסגרת ההתחשבנות השוטפת בין הצדדים.

לגרסת מנהל הנתבעת, מר צדיקי, השיק נמסר כנגד חשבונית מס' 1887 שהוציאה חברת באבי לנתבעת ביולי 2010. ברם, כאשר העביר צדיקי את החשבונית לרואה החשבון שלו, נמסר לו כי החשבונית נבדקה מול מע"מ ולא אושרה לניכוי. לפיכך ביטל צדיקי את השיק והגיע להסכמה עם מנהל חברת באבי, כי במקום השיק ישולם ישירות לאחד מספקיו, כפי שאמנם עשה – והשיקים ששולמו לספק ניסן חומרי בניין בע"מ כנגד חשבונית בסך 58,000 ש"ח הינו גם כנגד הסכום שהיתה הנתבעת חייבת לחברת באבי.

גרסתו של צדיקי היתה מפורטת, נתמכה במסמכי ההתחשבנות בין הנתבעת לבין מנהל חברת באבי, מהם עולה כי לא נותר חוב לנתבעת, אלא להפך, ולא נסתרה ע"י מנהל החברה, עמי באבי (להלן: באבי) בהתחשבנות נגדית.

גרסה זו נתמכת בעובדה, שהשיק נשוא התביעה הופקד בבנק הנמשך וחולל עוד באוגוסט 2010, בתחילת העבודה של הנתבעת מול חברת באבי, לאחר שהנתבעת נכנסה בנעליה של החברה הקבלנית שי שטרית חברה קבלנית בע"מ מכח המחאת זכות במאי 2010, ואילו מאז ועד שלהי שנת 2011, שילמה הנתבעת תשלומים רבים לספקים של באבי ולו עצמו (לחברת נ. רימונים בע"מ שהקים באבי), ואילו היה השיק המחולל עדיין בגדר חשבון פתוח בין הצדדים, יש להניח שבאבי לא היה ממשיך לעבוד ומסיים את הפרוייקט עד שהיה מקבל את תמורתו.

בנוסף, נתמכה גרסתו של צדיקי בכך שלפי פלט המידע של רשם החברות, ולפי עדותו של באבי, חברת באבי שנתנה את החשבונית כנגד השיק של הנתבעת, נכנסה להליכי פירוק בשנת 2008, ולמרות זאת המשיך באבי לפעול בשם החברה, ולהוציא חשבוניות, אשר לא אושרו לניכוי ע"י מע"מ לנוכח מצבה המשפטי של החברה.

עוד יש לציין, כי באבי הגיש את השיק לביצוע בהוצל"פ רק בשנת 2013, זמן רב לאחר סיום מערכת היחסים בין הצדדים, וסיום ההתחשבנות ביניהם, והדבר אומר דרשני.

כמו כן, עולה תמיהה בכך שהשיק לא הוגש לביצוע ע"י באבי או אחת מהחברות שלו, אלא על ידי התובעת שהינה אחותו, שאין לה כל קשר ליחסים העסקיים בין הצדדים, ואשר כלל לא טרחה להתייצב לעדות ולהסביר באלו נסיבות השיק הגיע אליה מבאבי. באבי טען בתצהירו כי השיק הועבר על ידו לתובעת במסגרת "התחשבנות אישית". כך נטען גם בתצהיר התובעת (שהוצא מהתיק לאחר אי התייצבותה לעדות). ברם, בחקירתו הנגדית טען באבי כי השיק נמסר לתובעת כנגד הלוואה שנתנה לחברת נ. רימונים בע"מ, שהיא חברה שהוקמה על ידו ב-26.8.10. עולה איפה כי השיק הועבר לתובעת לפני מועד הקמת החברה, שכן לדבריו הועבר אליה לפני חילולו, היינו ב-22.8.10 לכל המאוחר. עובדה זו סותרת את הטענה כי התובעת הלוותה כספים לחברת רימונים, שהרי זו טרם באה לעולם בעת סיחור השיק. נראה כי לא בכדי נמנעה התובעת מלהתייצב לעדות, ושאין לה כל אינטרס כלכלי בתביעה.

במכלול העובדות שהוכחו, אני קובעת כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה, על פי מאזן ההסתברויות, כי פרעה את תמורת השיק לבאבי במסגרת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים.