התובעת עוסקת בשיווק והתקנה של צמיגים. הנתבע הינו הבעלים של משאית סמיטריילר. הנתבע נהג לחדש או להחליף צמיגים אצל התובעת. בין הצדדים ישנה היכרות ממושכת, משנת 2009. במהלך השנים שילם הנתבע לתובעת את מלוא התשלומים שנדרשו ממנו עבור השירות שהתובעת סיפקה לו. בסוף שנת 2013 נותרה בספרי התובעת יתרת חובה ע"ס 2,900 ₪.
הנתבע אינו מכחיש את שיעור החוב בכרטסת התובעת. ביחס ליתרת החובה בכרטסת הועלתה טענת קיזוז. לטענתו, התנהלות התובעת, כמפורט להלן, הסבה לו נזק כספי בשיעור של 6,600 ₪, בעוד שהוא הסתפק בקיזוז ע"ס 2,479 ש"ח בצירוף מע"מ. נטען שלמעשה התובעת היא שנותרה חייבת כספים לנתבע בשיעור של 4,400 ₪. טענת הקיזוז נסמכת על הטיעון לפיו בשתי הזדמנויות שונות הוא מסר לתובעת שני צמיגים (ארבעה צמיגים בסה"כ) לצורך חידושם. התובעת איבדה את הצמיגים והנתבע נאלץ לרכוש צמיגים חדשים. בפעם הראשונה, בשנת 2010, שילם הנתבע סך של 2,900 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור זוג צמיגים חדשים, ובפעם השנייה, בשנת 2012, הוא שילם 3,700 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור זוג צמיגים חדשים, כל זאת – כאשר אלמלא איבדה התובעת את הצמיגים הוא היה נדרש לשלם עבור חידוש הצמיגים סך של 700 ₪ בלבד עבור כל זוג צמיגים.
כתב התביעה שהוגש הוא כללי ביותר, זאת על אף העובדה שעמדת הנתבע – העלאת טענת קיזוז בגין אובדן צמיגים ורכישת צמיגים חדשים במקומם – הייתה ידועה לתובעת. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען שלשיטת הנתבע הוא ערך קיזוז בגין שני צמיגים פגומים שנמכרו לו, טיעון שאינו משקף את עמדתו המדויקת והמלאה של הנתבע. בכתב התביעה אין התמודדות עם עמדת הנתבע (שהייתה, כאמור, ידועה לתובעת).
גם בתצהיר העדות הראשית אין הודאה ברורה, חד משמעית ובלתי מסויגת בטענת הנתבע בדבר אובדן צמיגים. בסעיף 13 לתצהיר נטען שהטענה בדבר אובדן הזוג הראשון של הצמיגים "כלל איננה רלבנטית לתיק דנן". בהמשך, כאשר התובעת סוקרת את טענות הנתבע המתייחסות לאובדן זוג נוסף של צמיגים, מצוינת המילה "לכאורה" במספר הזדמנויות: "... כל צמיג אשר אבד, לכאורה", "... 4 צמיגים אשר לכאורה איבדה התובעת ....", "4 צמיגים שלכאורה התובעת איבדה ...." (סעיף 22 לתצהיר העדות הראשית). בהמשך התצהיר נטען, בין היתר: "על אילו צמיגים מדובר, מתי לכאורה נמסרו לתובעת, מה ראה איתם, לא ברור ולא ידוע" (סעיף 23 לתצהיר העדות הראשית).
התובעת אינה מסתפקת בכך. הנתבע מתואר על ידה כמי שטענותיו נטענות בחוסר תום לב, אי אמירת אמת בתצהיר (סעיף 17 לתצהיר התובעת) וכמי שהציג מצג שווא שקרי (סעיף 21 לתצהיר התובעת).
כיום, התובעת אינה חולקת על עצם אובדן ארבעה צמיגים (בשתי הזדמנויות שונות). היא אף אינה חולקת על עצם רכישת צמיגים חדשים. ההודאה בעצם האובדן – בשתי הזדמנויות שונות – מובאת בעדותו של מנהל התובעת בדיון שהתקיים ביום 8.2.2016 (עמ' 2, ש' 15; עמ' 2, ש' 26 – 28). בעצם העובדה שהתובעת לא התייחסה לטענות הנתבע (שהיו ידועות לה) בכתב התביעה והיא לא עשתה כן גם במסגרת תצהיר העדות הראשית, לא הובאה על ידה התייחסות עניינית ולגופם של דברים ביחס לטענת הקיזוז. לא נטען בבירור מהו שווים של צמיגים משומשים ולא מצאתי מקום להסתפק בעדות מנהל התובעת, שאינה נסמכת על אסמכתאות. אסמכתאות שניתן היה בנקל להציג. למעשה, בדיון שהתקיים ביום 8.2.2016, לאחר שמנהל התובעת ציין שעלות הצמיגים שנמסרו לתובעת (צמיגים שהיא איבדה) – המכונים "קרקסים" – היא 120 ₪ בלבד, הוא ציין: "אני יכול להביא אסמכתאות לעניין" (עמ' 2, ש' 24 – 25). אסמכתאות לא הוצגו, עובדה הנזקפת לחובת התובעת.
אין מחלוקת שצמיגים חדשים שווים הרבה יותר מצמיגים ישנים או מצמיגים מחודשים. הנתבע שילם תשלום חלקי עבור הצמיגים החדשים, כאשר ביחס ליתרת החוב הועלתה טענת קיזוז מבוססת. הוצע לנתבע פיצוי בגין אובדן הצמיגים. הפיצוי לא סיפק את הנתבע. הנתבע החליט לרכוש צמיגים חדשים, כשהוא הסביר מה היה השיקול העומד מאחורי החלטה זו. הנתבע הסביר שהוא נוהג במשאית. הוא הבהיר שהוא נוהג להחליף צמיגים ישנים בצמיגים חדשים בלבד (הנתבע רכש צמיגים מסוג מישלין, שמנהל התובעת אישר שהם נחשבים ליקרים ביותר (עמ' 5, ש' 25)) או לחדש צמיגים ישנים של המשאית שלו. הנתבע העיד: "מעולם לא רכשתי צמיג משומש" (עמ' 3, ש' 23), "הוא הציע לי לקבל צמיגים משומשים סירבתי כמובן כי אני לא לוקח צמיגים משומשים" (עמ' 3, ש' 28 – 29). היינו, הוא אינו מוכן לנהוג במשאית כאשר הורכבו בה צמיגים משומשים – שאינם שייכים למשאית שלו – שעברו חידוש. הנתבע הסביר והדגיש: "ואז הייתי אמור להרכיב את הצמיגים האלה עם הבסיס טוב של משלים ומה שליאור שולח לחידוש, זה מקנה ריפוד, סוליה. הדבר הכי חשוב זה הצמיג עצמו הבסיס שלו. ואז אחרי שבועיים שליאור מודיע שאין מחודשים הם הלכו לאיבוד או נמכרו, אז אני חייב לקנות חדשים ואני לא מקבל את ההצגה של ליאור בא אני אתן לך מחודשים, שאני לא יודע מה הם עשו, עבודות עפר או לא ..." (עמ' 6, ש' 20 – 25).