אלזם נ' רואה

לפני בקשת המבקש, הנתבע בהליך העיקרי, לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן במסגרתו חוייב לשלם לתובע את סכום התביעה.

המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, מתנגד לבקשה ממספר נימוקים.

תחילה, בשל ההלכה כי אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי אלא במקרים חריגים.

שנית, בשל עובדה שמדובר בפסק דין אשר ניתן על פי מתוה שהצדדים הסכימו אליו – על פי תוצאות בדיקת פוליגרף שיעברו שניהם, אשר קבעה כי אצל המבקש אובחנו תגובות המשקפות אמירת שקר ואילו אצל המשיב אובחנו תגובות המשקפות אמירת אמת.

המשיב הדגיש כי דווקא המבקש – שהיה מיוצג בהליך – הוא שדחף להכרעה על פי מתווה זה, בעוד הוא דווקא לא מיהר להסכים אליו ואין זה הגיוני כי רק עתה, לאחר שממצאי הבדיקה נקבעו לרעת המבקש, ינסה לסגת מן ההסכמה אליה הוביל, ועל כן סבור כי סיכויי הערעור קלושים ובשל כך טוען ביתר שאת כי אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין.

על האמור הוסיף את העובדה שהבקשה המקורית כלל לא נתמכה בתצהיר, בניגוד להוראות התקנות

(לענין החשיבות המהותית של תצהיר לתמיכה במרכיב העובדתי של בקשה ראה ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013)).

עוד הוסיף המשיב כי לאחר שחלפו 30 יום ממועד מתן פסק הדין יש להגיש את הבקשה לעיכוב ביצועו לערכאת הערעור ולא לבית המשפט אשר נתן אותו.

הצדק עם המשיב.

לא נעלמה מעיני טענת המבקש כי קיימת בחוות הדעת של בודקת הפוליגרף אמירה שייתכן שיש בה כדי להסביר את התגובות לבדיקתו שלא בשל אמירת שקר, אולם לטעמי אין בטענה זו כדי לבסס סיכויים גבוהים לקבלת הערעור.

גם לאחר ההערה האמורה קבעה המומחית במסקנתה כי המבקש דובר שקר ומנגד קבעה כי סימני אמירת האמת לגבי המשיב חד משמעיים.

בהקשר זה יודגש כי אם נבחן את תשובת המבקש בבדיקת הפוליגרף, אשר לגביה העירה המומחית את הערתה, נמצא כי המבקש נשאל האם אמר לו המשיב כי אין אחריות על המנוע לאחר תיקונו והשיב כי הדבר לא נאמר, ובהערת המומחית נאמר כי ייתכן כי בשל חלוף הזמן אין הוא בטוח האם נאמר לו דבר מה בענין האחריות.

משמעות הדבר היא כי אין פגם בבדיקה אלא ייתכן כי המבקש כלל אינו משוכנע בעצמו בגרסתו, בעוד שגרסת המשיב, על פיה באופן חד משמעי אמר למבקש שאין אחריות על המנוע, נמצאה מהימנה כך שגם אם לא נתייחס אל המבקש כאל דובר שקר קיים ממצא חד משמעי בבדיקת הפוליגרף, וגם בשל כך אינני סבור כי סיכויי הערעור גבוהים.

כפי שציין המשיב בתשובתו, בסוגית עיכוב ביצוע יש משקל נכבד לשאלת סיכויי הערעור לצד הקושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, כאשר בין שני השיקולים מתקיימת "מקבילית כוחות" וכאשר התייחסתי לעיל אל סוגית סיכויי הערעור, אך אין להתעלם גם מן הטענות המקדמיות שבפי המשיב.

ככלל אין לראות בחיוב כספי מצב שלא ניתן להשיבו לקדמותו אם יתקבל הערעור והמבקש לא הציג נימוקים מיוחדים או ראיות לכך שיש לסטות מן הכלל האמור בעניינו.

אינני מקל ראש בתיאור מצבו הכלכלי של המבקש אולם ענין זה אינו רלוונטי להכרעה בהליך עצמו או בערעור או אפילו בשאלת עיכוב הביצוע אלא לאופן הפרעון הנתון להכרעתה של רשות האכיפה והגביה ולא של בית המשפט.

הפועל היוצא מן האמור הוא כי הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובשל מצבו הנטען של המבקש אינני עושה צו להוצאות.