תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
|
54817-01-13
11/01/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
יהלום בלהה
|
- נגד - |
תובעים:
יצחק רובינשטיין
|
נתבעים:
1. הראל חברה לביטוח בע"מ 2. מאיר ממן
|
פסק דין |
בפניי תביעה שעניינה מחלוקת שמאים בקביעת ירידת ערך והוצאות תיקון חוזר לרכב התובע.
עיקרי העובדות וטענות הצדדים
1.התובע, בעלים של רכב מסוג מאזדה 5 הגיש תביעתו זו על סך 37,421 ₪ נגד הנתבעת 1, היא חב' הביטוח בה היה מבוטח בביטוח מקיף הרכב שפגע ברכבו של התובע (להלן: הראל או הנתבעת) ונגד נתבע 2, שמאי רכב מטעמה (להלן: ממן או הנתבע).
2.ביום 27.9.12 היה רכבו של התובע מעורב בתאונת דרכים. הרכב הועבר למוסך הבירה בירושלים, מוסך מורשה של רכבי "מזדה" המצוי בהסדר המוסכים של הראל. למוסך הגיע הנתבע לשוּם את נזקי הרכב. לאחר התיקון הוערכה על ידו ירידת ערך בגובה 7% בשל הפח משקף ופח חזית, עמוד שמאלי קדמי והדופן קדמית שמאלית פנימית.
3.התובע ורעייתו לא היו שבעי רצון מהערכה. לטענתם, הם פנו לנתבע וזה הגדיל את ירידת הערך ב3-4אחוזים נוספים. הסכמתו המידית להורדת ערך נוספת עוררה את חשדם והם פנו לשמאי דורון עד. בעניין זה יוער כי בניגוד לכתוב בכתב התביעה ובסיכומי התובע, בתצהירה (סעיף 7) כתבה אשת התובע כי הפניה והמידע שנמסר היה מפי הפקידה בסוכנות הביטוח ולא ישירות מפי הנתבע וכי הפקידה לא הובאה לעדות.
מכל מקום, במקביל לחוות דעתו של הנתבע, שכר התובע את שירותיו של השמאי דורון עד וזה ערך עבורם חוות דעת לפיה הורכבו ברכב חלפים בטיחותיים משומשים ואחרים בלתי מאושרים, תיקון הרכב בוצע בצורה לקויה וירידת הערך שקבע הנתבע אינה משקפת את ירידת הערך הממשית והמסחרית שנגרמה לרכב. בפיקוח של דורון עד, הוחזר הרכב למוסך לתיקון חוזר והתובע טוען כי נאלץ לשלם 8,794 ₪ נוספים עבור התיקון.
4.בסופו של יום מכר התובע את רכבו בסכום של 72,500 ₪, המהווה הפחתה של 19% (במעוגל) ממחיר הרכב בהתאם למחירון "לוי יצחק". יוער כי בסיכומיו, הכיר התובע בירידת ערך קודמת של 1% והעמיד את תביעתו על ההפרש שבין 7% בגינם פוצה זה מכבר לבין 18% הנותרים ובסך הכל עותר לפיצוי בסך 11,320 ₪ המשקפים ירידת ערך מסחרית שנגרמה לרכב, בתוספת הוצאות התיקון כאמור לעיל, אובדן הנאה, עוגמת נפש והוצאות משפט.
5.הנתבעת טענה כי פנית התובע לשני שמאים, הנתבע 1 והשמאי דורון עד, נעשתה באופן פרטי וללא קשר אליה שהרי אשת התובע היא שנשאה בשכרם של השמאים. לטענתה הנוהל של הגשת שתי חוות דעת שמאיות מהווה "מקצה שיפורים" פסול ומפנה לפסיקה בעניין. עוד טענה הנתבעת כי היא אינה אחראית לתוכן חוות דעת השמאים ובוודאי שאינה אחראית לטיב התיקון במוסך שאינו בשליטתה כלל. איכות התיקון ובטיחות החלפים הינם באחריות המוסך, שהוא מוסך מורשה ואותו בחר התובע שלא לצרף לתביעה ואת מנהלו בחר שלא להעיד, מכאן יש להסיק כי הנזק טופל ותוקן כראוי, במיוחד מקום שהרכב עבר בדיקה על פי תקנה 309 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: תקנה 309) במכון דינמומטר ביום 15.11.12.
לכתב הגנתה צרפה הנתבעת חוות דעת של שמאי מטעמה, מר יהודה דרומר שמצא בסופו של יום ירידת ערך מסחרית של 10% ועליה יפורט עוד בהמשך.
שני הנתבעים עמדו על כך שהרכב נמכר במחיר טוב וכי מחירון "לוי יצחק" איבד מהרלבנטיות שבו עקב הצפת השוק ברכבי ליסינג. ככל שהיתה הפחתה במחיר בשל מצבו של הרכב הרי שהדבר נובע מפגיעות אחרות כפי שהן נלמדות גם מדו"ח בדבר מצב תקינות הרכב שנערך לבקשת הרוכש ערב מכירתו.