הורוביץ נ' שינדר

ביום 8.4.18 ביטל בית המשפט פסק הדין מיום 29.5.2006 שניתן במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות הנתבע לדיון (להלן: "פסק הדין" ו"ההחלטה מיום 8.4.18, בהתאמה). ביום 14.5.18 דחה כב' בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש התובע על החלטה זו. ביום 18.7.18 בדיון שהתקיים לפניי, טען התובע כי לאחר חיפוש במשרדו, נמצאו "עובדות חדשות" אשר יש בכוחן להצדיק ביטול ההחלטה מיום 8.4.18 ועתר לעיון מחדש בהחלטה. בית המשפט הורה לצדדים להגיש תגובה ותשובה לבקשה בהתאם לסדרי הדין.

לאחר שעיינתי בתגובה ובתשובה, לא מצאתי כי עסקינן בעובדות ו/או ראיות חדשות אשר יש בהן כדי לשנות מהחלטתי. ובמה דברים אמורים?

ברע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (14.7.2011), קבע כב' בית המשפט העליון: "הבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידי המבקשת מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה ... לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]. (ההדגשות אינן במקור)".

טענתו המרכזית של התובע במסגרת הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.4.18, הנה כי הנתבע ידע אודות ההליך שעומד כנגדו ולא עשה דבר במשך 12 שנים. עוד טוען התובע, כי הנתבע אף הגיש כתב הגנה בתיק ובקשה לסילוק על הסף ואף היה נוכח בדיון מיום 4.1.2006. לטענת התובע, דברים אלו אינם מתיישבים עם טענת הנתבע כי לא ידע אודות ההליך כנגדו.

בית המשפט התייחס בהחלטתו מיום 8.4.18 באשר לעצם הידיעה בדבר ההליך שנפתח כנגד הנתבע, וקבע כי לאור העובדה שהוגש בתיק כתב הגנה, ביטול פסק הדין מחמת הצדק אינו עומד לנתבע. (ראו סעיף 18 בהחלטה). עם זאת, בית המשפט קבע, בין היתר, כי לאור מגמות הפסיקה באשר לזכות הגישה לערכאות, לצד העובדה כי טרם נערך דיון ענייני בטענות הצדדים, מן הראוי לאפשר לנתבע יומו בבית המשפט. בהחלטתי מיום 8.4.18 כבר ציינתי כי לא שוכנעתי כי עסקינן במקרה כה קיצוני ו/או חריג אשר מצדיק לשלול מהנתבע יומו בבית המשפט, ואין לי אלא לחזור על החלטתי בשנית.

מצאתי להעיר, כי במסגרת בקשה זו, כמו גם הבקשה לביטול פסק הדין, מלין התובע בדבר השיהוי הקיצוני בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין אשר גורמת לנזק ראייתי- קושי באיתור מסמכים וראיות רלוונטיות. עם זאת, גם במסגרת בקשה זו, לא פירט התובע מדוע בחר לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע רק לאחר 11 שנים וחצי בערך מיום מתן פסק הדין, כאשר דומה כי השיהוי שנגרם בתיק ותוצאותיו קשורים להתנהלותם של שני הצדדים.