בכרי נ' אסדי ואח'

נתבעים שכנגד:

1.אשרף בכרי

2.מוחמד בכרי

3.מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.זוהי תביעה – המתבררת בהליך של סדר מהיר – שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 02/08/2016. הנתבעת מס' 2 הגישה מצידה תביעה שכנגד (שיבוב) בגין הסכומים שהיא שילמה למבוטחה בגין הנזקים שנגרמו באותה תאונה לרכב הנתבעים.

2.כהוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק־הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.התובע הוא הבעלים של רכב טנדר תוצרת איסוזו הנושא לוחית רישוי מס' 13-168-66 (להלן: "האיסוזו"). ביום 02/08/2016 ובעת שהרכב היה נהוג בידי מר מוחמד בכרי הוא היה מעורב בתאונת דרכים בהימצאו בכפר בענה כתוצאה מהתנגשות שאירעה עם רכב מס' 66-874-73 תוצרת סיאט דגם לאון (להלן: "הסיאט") שהיה נהוג אותה עת בידי הנתבע מס' 1.

4.לטענת נהג האיסוזו, ביום התאונה הוא חנה בצד רחוב פנימי בכפר בענה, בין רכבים שחנו באותה עת בצד הרחוב, והוא התכוון להשתתף בהלוויית קרוב משפחה. בזמן שהוא פתח את הדלת על מנת לרדת מהרכב האיסוזו או אז הגיח רכב הסיאט ופגע בדלת. לדבריו הוא חנה בסמוך למדרכה באותו מקום, אך זה לא היה מקום המיועד לחניית רכבים, אם כי לדבריו הייתה שם שיירת מכוניות שחנו לאורך המדרכה שם (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 13-12). לדבריו, הדלת הייתה פתוחה בזווית באופן שיאפשר לו ירידה מהרכב (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 26). מר בכרי הוסיף וטען כי רכב הסיאט נסע במהירות וכי בשל כך קרתה התאונה. עוד נטען כי לאחר התאונה הנתבע 1 הודה באשמתו.

5.גרסת הנתבע 1 לגבי אופן התרחשות התאונה אינה שונה באופן מהותי מגרסת מר בכרי. על פי גרסת הנתבע, בעת שהוא נסע באותו רחוב, כאשר רכבים חנו משני צדי הרחוב, ובזמן הנסיעה הוא שמע קול התנגשות וכשהסתכל במראה הבחין בכך שדלת האיסוזו פגעה ברכב הסיאט מצדו הימני. לדבריו, לאחר התאונה ועל מנת לא לחסום את הרחוב, הוא הזמין את נהג האיסוזו – שהיה מוכר לו עוד קודם לכן – אליו על מנת "לסגור עניינים" ואולם מאוחר יותר סוכן הביטוח הסביר לו שלא מוטלת עליו אשמה. לטענת הנתבע, הוא נסע בעליה בזמן שהיה עומס בתנועת רכבים (לדבריו "פקק"), אבל הוא לא עמד מכיוון שהתנועה זרמה אך נסע במהירות איטית (עמ' 7 לפרוטוקול, שור' 10-3). מחקירתו של הנתבע עולה כי הוא לא הבחין במר בכרי לפני התאונה ולא ידע מהיכן הוא הגיע.

6.לאחר בחינת עדויות הנהגים וניתוח זירת התאונה ונסיבותיה כפי שעולה מחומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי שני הנהגים אחראים להתרחשות התאונה. על פניו נראה כי שניהם הפרו את חובת הזהירות הכללית המעוגנת, בין היתר, בתקנה 21 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הנתבע אישר בחקירתו כי הוא לא הבחין ברכב התובע. עוד אישר הנתבע בחקירתו כי הוא לא הבחין בדלת האיסוזו כשהיא נפתחת אלא רק לאחר התרחשות ההתנגשות בין הרכבים כאשר בהקשר זה חשוב לציין כי הוא אישר שהתאונה אירעה בזמן שהסיאט היה בתנועה, הגם שלדבריו מהירותו הייתה איטית, וזאת להבדיל ממצב בו היה רכב הסיאט עומד ליד האיסוזו, שאז ניתן לומר כי לא יכל להבחין מבעוד מועד בפתיחת דלת האיסוזו ומניעת המגע בין שני הרכבים.

7.עם זאת, את עיקר האחריות מוצא אני לנכון להטיל על נהג האיסוזו, שכן יש לזכור כי הוא חנה בצד הדרך במקום שאינו מיועד לחניית רכבים, אך בעיקר משום שעל פניו הוא לא נקט במידת הזהירות הנדרשת בעת פתיחת הדלת למען ירידתו מהרכב. אילו מר בכרי היה מסתכל היטב במראות בטרם פתיחת הדלת, יש להניח כי הוא היה מבחין ברכב הסיאט והיה נמנע מפתיחת הדלת באותו רגע, או היה נמנע מפתיחתה באותה זווית. הדברים מתחדדים לנוכח גרסתו בעדותו כי מדובר היה בקטע באורך כ- 60-50 מטר (עמ' 3 לפרוטוקול, שור' 4-3). היה על נהג האיסוזו לנקוט משנה זהירות במיוחד בשים לב לכך שהמדובר היה "בכביש צר" כטענתו אשר היה עמוס במכוניות, לרבות מכוניות שחנו בצדי הכביש בשל ההלוויה ואשר בשל כך נגרע שטח לא מבוטל מאותו קטע כביש, דבר שמן הסתם הפריע לנסיעת הרכבים.