לפניי שתי תביעות שאוחדו, שתיהן נובעות מבקשות לביצוע שטרות – ומהתנגדויות שהוגשו לביצוע זה. ההליך נסב על שורה של שיקים, בסכום כולל של למעלה מ-500,000 ₪ אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת בסניף 188 של בנק דיסקונט (להלן: "השיקים").
אין מחלוקת, כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים עסקית, שבמסגרתה מכרה התובעת, שהיא חברה שעיסוקה, בין היתר, בשיווק כרטיסי חיוג לטלפונים סלולאריים (Big Talk, Talk Man ודומיהם), כרטיסי חיוג לנתבעת, שעסקה במכירה של כרטיסי חיוג כאלה.
לטענת הנתבעת, השיקים שבמחלוקת נמסרו לידי התובעת כתשלום בגין עסקה עתידית, שבה התחייבה התובעת, או מי ממנהליה, לרכוש עבור הנתבעת כמות משמעותית של כרטיסי חיוג בהנחה ניכרת. הנתבעת טוענת, למעשה, לכישלון תמורה מלא, מאחר שלטענתה – העסקה לא יצאה אל הפועל.
מנגד, טוענת התובעת, כי השיקים נמסרו לכיסוי יתרת החובה בחשבונה השוטף של הנתבעת, והוא משקף מסגרת אשראי ניכרת שניתנה לנתבעת לצורך הרכישות השוטפות, וכי מסגרת אשראי זו לא נפרעה, וזאת – כך לטענת התובעת – מתוך כוונת מכוון, ובמסגרת מה שכינתה התובעת "תרגיל עוקץ".
אבהיר כבר בפתח פסק הדין, כי גרסאותיהם של שני הצדדים – עמומות ומכילות פרכות ואי-התאמות, אשר מקשות עד מאוד על קביעת ממצא עובדתי על יסוד העדויות שנשמעו. עם זאת, מאחר שמדובר בתביעה שטרית, הרי הנטל העיקרי מוטל על כתפי הנתבעת. בענייננו, כאשר הצדדים חלוקים ביניהם כבר בשאלת היסוד – קרי, מהי עסקת היסוד שבגינה ניתנו השיקים – יש לבחון תחילה את גרסתה של הנתבעת, ולבחון האם הצליחה להוכיח את קיומה של עסקת היסוד הנטענת על ידה, ואת כישלון התמורה המלא בגינה – שכן אם ייקבע שהנתבעת לא הוכיחה את קיומה של עסקת היסוד הנטענת או את כישלון התמורה – ממילא אין בפיה טענת הגנה, ועל כן אין צורך לבחון את הגרסה הנוגדת מנטעם התובעת.
גרסתה העובדתית של הנתבעת נפרשה בסעיפים 7 – 14 לתצהיר העדות הראשית מטעמה. להלן אביא את האמור בסעיף 7 לתצהיר הנתבעת:
"בתחילת חודש מרץ 2012 או בסמוך מאוד לכך פנה אליי מנהל הנתבעת, אדם שהכרתי בשם 'רוני' ואמר לי שישנה אפשרות לרכוש כמות גדולה מאוד של כרטיסי חיוג בהנחה משמעותית ובתנאי שארכוש כמות בלפחות מאות אלפי ₪ לעומת 60 ו 80 אלף ₪ סך ההזמנות הרגילות שלי. יצויין כי, גם להנחה שבין כ 50 אג' ולשקלים בודדים לכרטיס ישנה משמעות כלכלית רצינית, מאחר ומדובר בכמות של אלפי כרטיסים."
זו גרסתה של הנתבעת ביחס לעסקה הנטענת, שלצורך מימונה מסרה שיקים בסכום כולל של כ-513,000 ₪. אלא שגרסה זו – היא בבחינת מועט המחזיק את המועט. אין בגרסה זו פירוט ביחס לשאלה כמה כרטיסי חיוג ביקשה הנתבעת לרכוש, באילו סכומים ומהו שיעור ההנחה שהייתה הנתבעת צפויה ליהנות ממנו.
פרטים אלה הם חשובים ורלוונטיים לבחינת גרסת ההגנה, מאחר שהנתבעת עצמה מודה, כי סכום השיקים גבוה פי כמה וכמה ממחזור העסקאות המקובל בינה ובין התובעת, ועל כן מצאה לנכון להסביר שגם להנחה זעומה על כל כרטיס עשויה להיות משמעות כספית ניכרת. אלא שמהי ההנחה שאמורה הייתה לצמוח לה מן העסקה, וכמה כרטיסים אמורים היו להתקבל תמורת סכום בן למעלה מחצי מיליון ₪ - על אלה לא ניתנה תשובה בתצהירה של הנתבעת.