תא"מ 49724-04-17 ברגלס נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.התובעת מבקשת כי יקבע כי קיים השתק פלוגתא ביחס לאחריות מבוטחת הנתבעת לקרות התאונה, כפי שנקבע בפסק הבורר, ומכח הוראת סעיף 21 לחוק הבוררות, ולפיכך, כי גם אין לשמוע עדים לעניין זה בדיון הקבוע בתיק.

2.לטענת הנתבעת, המחלוקת נידונה בין חברות הביטוח מנורה ומגדל בגין תאונת דרכים מיום 15/10/10 בהליך בוררות, שבו לא נשמעו עדויות חיות והבורר פסק בה על סמך מסמכים וללא התרשמות מעדויות המעורבים בתאונה. כן, ישנו עד נוסף שעדותו לא נשמעה ועלול להפוך את פסק הבורר. עוד נטען, כי פסק הבורר קבע כי אין לעשות שימוש בפסק כנגד גורם שלא היה צד להליך הבוררות. לטענתה, כשאין הכרעה פוזיטיבית הקובעת באופן ברור וחד משמעי שהאחראי לתאונה הוא נהג הנתבעת, אזי אין לקבוע כי קיים השתק פלוגתא.

דיון והכרעה

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק הבורר המצורף, מצאתי כי בענייננו חל השתק פלוגתא ביחס לשאלת האחריות לתאונה נשוא תיק זה, ועל כן, אין מקום עוד לשמיעת עדויות ביחס לאחריות לתאונה. הטעמים להכרעתי זו נעוצים בשניים, שהן בבסיס המחלוקת שבין הצדדים, האחד במשמעות פסק הבורר, והשניה, בתנאים לתחולת השתק הפלוגתא. להלן יובהרו טעמים אלו.

4.סעיף 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע בזאת הלשון את משמעות פסק הבוררות:

"בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות,

מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין."

הוראה זו קובעת למעשה, את מעמדו המשפטי של פסק בוררות, והינה ברורה וחד משמעית, ולפיה, אין עוד כל מקום לספק כי פסק הבוררות משמש כמעשה בית דין כלפי בעלי הדין וחליפיהם. דהיינו, גם כלפי מי שלא היה צד להליך הבוררות אך הינו חליפו של בעל הדין שהתדיין בהליך הבוררות. בהליך הבוררות התדיינו מבטחת התובעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ, והנתבעת. האם ניתן לראות במבוטחת חליפתה של המבטחת חברת מנורה? לטענת הנתבעת, בדר"כ המבטחת באה בנעלי המבוטחת, וכאשר המצב הוא הפוך לא ניתן לקבוע כי קיים השתק פלוגתא כאשר לא נקבע פוזיטיבית מי האחראי לתאונה. עיון בפסק הבוררות מגלה, כי הבורר הכריע בתביעה בין הצדדים ולאור ניתוח ראיות הצדדים קבע כי דין התביעה להתקבל. קבלת התביעה, שעניינה נזק לרכב התובעת במסגרת תאונת הדרכים, משמעה כי הבורר הכריע לטובת מבטחת התובעת ופירושה הבלתי נמנע הוא כי האחריות לתאונה מוטלת על מבוטחת הנתבעת, גם אם הדברים לא נאמרו בצורה מפורשת אך ברורים מכללא. שהרי, אין לך קבלת תביעה בעילה נזיקית מבלי שיש בכך לקבוע את שאלת האחריות ואת יסוד הנזק. לפיכך, קבלת התביעה פירושה החד משמעי הוא שהאחריות לתאונה ולנזק הוטלה על הנתבעת, ובשל היותה חליפתה של נהגת הרכב המבוטח על ידה, הרי שכמוה כדין הטלת האחריות על הנהגת ברכב. כעת, נותר לבחון, האם קביעה ביחס למבטחת התובעת מהווה מעשה בית דין גם כלפי התובעת, שלא היתה צד להתדיינות במסגרת הליך הבוררות.

5.הכלל הוא, שכוחו המחייב של פסק דין גברא הוא בין הצדדים להתדיינות בלבד. תורת הקרבה המשפטית מרחיבה את גבולות תחולתו של פסק הדין גם לגבי זרים להליך, המקיימים יחס של קרבה משפטית כלפי מי שהיה בעל דין. בעניין זה מציינת המלומדת נינה זלצמן בספרה: מעשה בית דין בהליך האזרחי, פרק עשירי, עמ' 526: