הלוי נ' גניש

תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"א 1965 (להלן: "החוק") שהגישה התובעת ג'אן הלוי אשר התמודדה בסיעת "נתניה שלנו" למועצת העיר כנגד גניש דוד, בהמשך לפרסום אשר פורסם על ידי הנתבע ברשת הפייסבוק.

כמתואר בכתב התביעה התובעת התמודדה כמספר 2 בסיעת "נתניה שלנו" למועצת העיר . ביום 23.1018 פורסם פוסט עם תמונות של התובעת ממשכן הכנסת במסגרת פעילות פרלמנטרית שביצעה התובעת בהמשך לחוק שהיא מקדמת בענין זכויות בעלי החיים.

הנתבע הגיב לפוסט תוך שהוא מתייחס להיות התובעת אישה ואף לגודל החזה שלה.

תגובתו פגעה בתובעת ומהווה לשון הרע כאשר אלה התבטאויות שהדעת אינה סובלת.

התובעת אינה מכירה כלל את הנתבע. כמות גדולה של גולשים נחשפו לתגובת הנתבע ואף לפוסט נעשו שיתופים רבים כך שנחשף לכמות רבה של אנשים.

התובעת ביקשה במכתב עו"ד מהנתבע שיסיר את תגובתו ושיתנצל אולם הוא לא עשה כן, ועל כן הגישה תביעה זו על סך 30,000 ₪.

הנתבע מנגד טען שאין כל לשון הרע בתגובתו. עוד טען שהזכות לחופש הביטוי מוגברת כאשר עסקינן בנבחרי ציבור. לטענתו אף הוא התמודד למועצת העיר במסגרת רשימה אחרת בשם "עוצמה לנתניה" וכל שכתב בתגובה לפוסט הוא שיש צורך במנהיגים ולא איפור ותצוגות אופנה. ביקורת כנה ולגטימית כלפי המתמודדת שאינה מתאימה לאור כישוריה להיות חברה במועצת העיר. על כן לטענתו קיימת לו הגנה על פי חוק.

אין מחלוקת שהתובעת התמודדה במסגרת סיעה למועצת העיר, וברור הוא שמכח זה יש מקום לבקרה. השאלה העומדת לדיון האם התגובה שפרסם הנתבע הינה בגדר בקורת לגיטימית או שמהווה לשון הרע.

תגובתו של הנתבע לפוסט שפורסם היתה בין היתר:

"אם את כל כך חכמה לטענתך ואת לא שטחית איפה הניסיון המונציפאלי שלה? מה הקשר שהם מפרסמים את התמיכה של פמלה אנדרסון בה? אז ציצי כן מוכר??? תפסיקי להיתמם".

תגובה זו באה לאחר תגובה קודמת של גב' רלי סימנטוב שעלה ממסמכי הצדדים שאף היא היתה חלק מסיעת "נתניה שלנו". קריאת התגובה מלמדת שהיא מופנית לתגובתה של רלי סימנטוב אולם ההתייחסות שבתגובה הינה כלפי התובעת.

התובעת בסיכומי תשובתה טוענת שאין כל אדם בשם רלי סימנטוב. מאחר ובתיק זה לא התקיים הליך הוכחות ותגובת הנתבע הינה בהמשך לתגובה של מי בשם "רלי סימנטוב" איני קובעת כל מסמרת האם אכן קיימת גברת בשם זה. העובדה הרלוונטית לגביה אין מחלוקת הינה כי הנתבע הגיב לתגובה כלשהיא, וכתב את שכתב.

האם בתגובה זו קיים משום לשון הרעה או שהינה הבעת דעה וביקורת כנה על תפקודה וכישוריה של התובעת?

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע מהו לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או מקצועו;

(4)לבזות אדם בשל גזעו, בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

ההלכה קובעת כי המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. כלומר, על בית המשפט לבחון איזו משמעות היה מייחס האדם הסביר לפרסום שנעשה. מכאן כי אין צורך שהאדם יושפל או יבוזה בפועל, אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. עם זאת, ממד הפגיעה הסובייקטיבי יכול להוות אינדיקציה של ממש לקביעת פגיעה במישור הפגיעה האובייקטיבית, ר' רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם במאגר נבו, 12.11.16).

האם דבריו של הנתבע כי "ציצי כן מוכר" וכן התייחסות למראה החיצוני מהווים מבחינת האדם הסביר משום השפלת אותו אדם?

איני סבורה כך. מדובר באדם המתמודד לתפקיד ציבורי, ועל כן יכולה להעלות ביקורת וטענה כי מראהו החיצוני של אותו מועמד או נתונים גופניים אחרים שלו הם אלה שהביאוהו להתמודדות על המשרה ואם שיביאו לבחירתו לאותו התפקיד.

התובעת ביקשה להתמודד לתפקיד ציבורי של נציגת מועצה ולכן עליה ללמוד לקבל ביקורת המופנית אף כלפי מראה החיצוני. העובדה שהנתבע בחר להשתמש במונח "ציצי" אינה גוררת עימה המסקנה שאין זו ביקורת.

התרבות המילולית בישראל אינה אידיאלית אולם סבורני שהאדם הסביר הקורא תגובה זו מבין שהנתבע מייחס לתובעת את הצלחתה בזכות מראה החיצוני והחזה שלה, כאשר הנטל עליה להוכיח שאין הדבר כך.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ , 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים