לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב התובעת עקב תאונה בה היה מעורב עם רכב של צד שלישי, אשר ארעה ביום 17.01.12.
בראשית הוגשה התביעה גם כנגד כלל חברה לביטוח, מבטחת רכב הצד השלישי. אולם, לאחר שבהליך מקביל שהתנהל בין הצדדים הוכרעה שאלת האחריות לתאונה, ונקבע כי התובעת היא הנושאת באחריות, ביקשה התובעת לדחות את התביעה כנגד כלל חברה לביטוח ולהותיר את התביעה כנגד מבטחת רכבה.
על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר התאונה פנתה התובעת אל הנתבעת מכוח היותה מבטחת רכבה ונדחתה בטענה כי לתאונה אין כיסוי ביטוחי.
בכתב ההגנה מטעם מבטחת רכב התובעת, נטען כי הנתבעת פטורה מחבותה כלפי התובעת, משום שבמועד התאונה נהג רכב התובעת נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף.
המחלוקת וטענות הצדדים:
הצדדים חלוקים בשאלה אם נהג התובעת ידע אודות שלילת רישיונו אם לאו, וכפועל יוצא מכך חלוקים בשאלת זכותה של הנתבעת להסיר כיסוי ביטוחי מטעם זה.
בטיעונו הפנה ב"כ התובעת לעובדה כי הכתובת אליה נשלח המכתב ממכתב הרישוי אינה הכתובת בה התגורר נהג התובעת אלא כתובת XXX על כן טען כי לא הייתה לנהג התובעת ידיעה ממשית אודות שלילת הרישיון ומשכך אינה רשאית להסיר כיסוי ביטוחי.
ב"כ הנתבעת טענה כי יכולתה של חברת הביטוח להראות שנהג התובעת ידע אודות שלילת הרישיון מוגבלת משום שהיא תלויה בגורמים אחרים. לדידה, הנתבעת עשתה כל שביכולתה להוכיח בכך שהציגה את תעודת עובד הציבור המלמדת כי נשלח אל נהג התובעת מכתב רשום, ומשהוכיחה כי נשלח מכתב אל נהג התובעת עובר הנטל אל התובעת להוכיח מתי נודע לנהג אודות שלילת הרישיון משום שהמידע הזה אינו בידי הנתבעת. עוד טענה כי התובעת נמנעה מהבאת אמו של נהג התובעת ומנהל התובעת לעדות, שהם עדים רלבנטיים להוכחת ידיעתו של נהג התובעת אודות שלילת הרישיון.
דיון:
בהתאם להוראת סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] וגישת הפסיקה, על מנת שנהג ייחשב כמי שנהג בזמן שלילת רישיון, עליו להיות מודע לשלילה. בית המשפט קבע כי אין די ב"ידיעה קונסטרוקטיבית" וכי על מנת ששלילת הרישיון תיחשב שלמה ותהיה תקפה כלפי הנוהג, עליו לקבל הודעה ממש אודותיה. כן נקבע כי ההשלכות הקשות הכרוכות בשלילת הכיסוי הביטוחי מחייבות מידה מסוימת של זהירות במקרים בהם לא נמסרה הודעה כדין, וקיים ספק לגבי המודעות בפועל של הנהג (ראו: ע"א 11924/05 שומרה בע"מ נ' עזבון ממו ואח', פורסם בנבו (20.6.07); רע"א 2330/12 עזבון המנוח מנור נ' מויאל, פורסם בנבו (6.5.12); ע"א 703/11 כלל נ' עזבון פלוני ואח' (26.6.12)).
לשם בחינת הידיעה של הנהג, נקבע בפסיקה כי יש צורך בבירור עובדתי אם ידע אודות שלילת הרישיון או אם ההודעה על שלילת הרישיון הומצאה לו כדין. כאשר לגבי אופן מסירת ההודעה לנהג, קבע בית המשפט כי אין לתחום גבולות קשיחים בעניין זה וכי ניתן למסור ההודעה בדרכים שונות כגון: הודעה כתובה, הודעה בעל פה על ידי משרד הרישוי, הודעה על ידי רשות משטרתית או של פקיד בית משפט ובלבד שתהיה הודעה (ראו: ע"א 11924/05 שומרה בע"מ נ' עזבון ממו ואח'). בע"א 7602/06 עזבון חג'ג' נ' מלכה, פורסם בנבו (11.10.11), בית המשפט סיכם את הדברים וקבע שאם הוכח כי אכן הודע לנהג בפועל שרישיונו נשלל, אין נפקא מינה באיזו דרך נמסרה לו ההודעה, אולם כאשר רשות הרישוי בוחרת לעדכן את בעל הרישיון אודות פסילת רישיונו בדרך של משלוח בדואר רגיל, קיים חשש מובנה לכך שההודעה לא תגיע ליעדה ונוצר קושי רב בקביעת מסמרות בהליך משפטי בשאלה זו.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.