תא"מ 46350-04-15 אלדן תחבורה בע"מ נ' בן משה ואח'

1.בפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו-2 בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה מסוג פורד במסגרת תאונת דרכים שארעה ביום 3/10/14. התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקה בהסכמת הצדדים, ולפיכך, נותרה להכרעה המחלוקת שבין התובעת לבין הנתבע 1. לטענת התובעת, במועד האירוע, נסע לאחור הרכב בו נהג הנתבע 1 ופגע ברכב התובעת והסב לה נזק כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה מטעמה.

2.הנתבע 1 מכחיש כל מעורבות בתאונה זו, כאשר לטענתו, לא היה הוא מעורב בה כלל ואין לו כל מושג מי הוא התובע והיכן היתה התאונה כלל. כן לא היה הוא מעורב בתאונה בשנת 2014 או בכל אירוע כנטען בכתב התביעה וכי המדובר בטעות מטעם התובעת.

3.בדיון שנערך בפניי ביום 20/7/17, הבהיר ב"כ הנתבע 1 כי הנתבע 1 מצוי בכינוס נכסים בהליך של פשיטת רגל לפי צו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אולם לא היה בידו להציג כל אסמכתא על כך. לפיכך, דיון ההוכחות התקיים כסדרו ובסיומו התאפשר לב"כ הנתבע 1 להציג אישור על צו הכינוס. משעשה כן, עוכבו ההליכים כנגד הנתבע 1 עד להחלטה אחרת של בית המשפט של פש"ר. לאחרונה, הציג ב"כ התובעת היתר של בית המשפט המחוזי להמשיך בהליכים במסגרת תובענה זו. לאור זאת, ולאחר שנשמעו בפניי עדויות הצדדים, ניתנת בזאת הכרעתי.

דיון והכרעה

4.עד התובעת, שהיה הנהג ברכבה, העיד בפניי כי החנה הוא את הרכב בחנייה, ובעוד הרכב מונע והוא מצוי ברכבו, נסע לאחור הנתבע 1 ופגע בו בכנף שמאלית אחורית. לאחר מכן נסע הנתבע 1 קדימה ונעצר. העד זיהה את הנתבע 1 באולם בית המשפט כנהג ברכב הפוגע בו. בסיום אירוע התאונה ביקש אותו הנתבע 1 לסדר את הדברים ביניהם מבלי לתבוע, אולם זה השיב לו כי המדובר ברכב ליסינג ולכן ביקש את פרטיו וקיבלם ממנו. לטענתו, כנראה שלא רשם את מספר הרכב בטעות במקום. בחקירתו הנגדית תיאר את רכב הנתבע 1 כרכב מסוג ג'יפון גבוה ושחור ויתכן שמסוג יונדאי. כן ציין, כי התאונה אירעה באזור המסחרי של פולג בנתניה.

5.הנתבע 1 מצידו, העיד כי קיבל את כתב התביעה חצי שנה לפני מועד הדיון, כאשר לא זיהה הוא את מספר הרכב המצוין. באותו בוקר של אירוע התאונה שהה הוא בקליניקה שלו הצמודה לאיקאה ובאותה תקופה היה ברשותו רכב שמספרו 6311872 בצבע כסף. עוד ציין, כי אינו מכיר את עד התובעת ולא היה הוא מעורב בכל תאונה כזאת. יחד עם זאת, אישר הוא בחקירתו הנגדית, כי אכן מספר רישיון הנהיגה המצוין בטופס הדיווח של עד התובעת הינו שלו, וכן אישר את מספר הטלפון הנייד שלו. בתחילה, הכחיש כי היה מבוטח בחברת מנורה ולאחר מכן אישר. העד לא ידע להסביר הכיצד כל פרטיו האישיים יכלו היו להגיע לידי טופס ההודעה של נהג התובעת.

6.לאור עדויות אלו, ולפי התרשמותי את העדים, מצאתי להעדיף ולאמץ את גרסת עד התובעת, שנמצאה על ידי אמינה ומהימנה, בניגוד לעדותו של הנתבע 1 שהיתה חסרת מהימנות ונראה כי זה ביקש בכל מקרה להרחיק עצמו מאירוע התאונה ולהתכחש לה, הגם שברור כי עד התובעת זיהה אותו כנהג ברכב הפוגע בו, וכן היו בידיו כל פרטיו האישיים, כפי שצוינו בטופס ההודעה שבו דיווח על התאונה לתובעת. ברי, כי אין אפשרות אחרת שפרטים אלו הגיעו לידי התובעת, מלבד זו שהנתבע 1 מסרם לנהג רכב התובעת במעמד התאונה. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי היה זה הנתבע 1 שפגע ברכב התובעת בעת שנסע לאחור ובזמן שרכב התובעת מצוי בחנייה בעצירה מוחלטת. לפיכך, נהג הנתבע 1 את רכבו לאחור בצורה רשלנית ובניגוד להוראת תקנה 45 לתקנות התעבורה, והוא האחראי הבלעדי והסיבה המכרעת לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

סוף דבר

7.אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע 1 לפצות את התובעת בגין נזקיה, ובסך של 3216 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/5/15 ועד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪, אגרת בית משפט במלואה ושכר העד כפי שנפסק בדיון. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.