תא"מ 44554-01-16 סיני ואח' נ' אבואב ואח'

1.בפניי בקשה מטעם הצד השלישי למחיקת ההליך מחמת חוסר סמכות מקומית, ולחלופין להעברתו לבית המשפט המוסמך.

2.ביום 23.1.2016 הגישו התובעים והנתבעים שכנגד ("התובעים") תביעה בסדר דין מהיר נגד הנתבעים והתובעים שכנגד ("הנתבעים"). ביום 17.4.2016 הגישו הנתבעים כתב הגנה ותביעה שכנגד. הן התביעה והן התביעה שכנגד מתייחסות למקרקעין המצויים בחולון. ביום 16.9.2016 הגישו התובעים כתב הגנה בתביעה שכנגד, ויחד איתו בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד שלישי נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון ("הוועדה המקומית"), בהתאם לתקנה 214ו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"). בישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 20.9.2016 ניתן לתובעים היתר להגשת ההודעה, וזו הוגשה מעט לאחר מכן. ביום 10.10.2016 הגישה הוועדה המקומית בקשה למחיקת ההליך על הסף, ולחלופין להעברתו לבית המשפט המוסמך, וזאת מן הטעם שלפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי הסמכות המקומית לדון בתביעה ובתביעה שכנגד נתונה לבתי משפט השלום במחוז תל אביב. בתגובתם לא חלקו התובעים על כך שהסמכות המקומית לדון בתביעה היא של מחוז תל אביב, אולם טענו כי משעה שהנתבעים לא העלו טענה של חוסר סמכות מקומית, אין לשעות לטענה זו כאשר היא מועלית על ידי הצד השלישי. לעניין זה הפנו התובעים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 775/75‏ צרקלביץ נ' אלנבולסי, פ"ד ל(3) 102 (1979) ("עניין צרקלביץ"). הנתבעים בתגובתם השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך טענו כי יש להבחין בין המקרה שבפנינו לבין זה שנדון בעניין צרקלביץ.

3.השאלה המתעוררת בענייננו הינה מה הדין כאשר מוגשת תביעה שלא על פי כללי הסמכות המקומית, הנתבע אינו טוען להעדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, אולם הצד השלישי מעלה טענה כזו. שאלה דומה, גם אם לא זהה, נדונה בעניין צרקלביץ. באותו מקרה, קבע בית המשפט העליון כי כאשר קיימת לפי תקנות סדר הדין האזרחי סמכות מקומית לדון בתביעה, אזי קמה מאליה סמכות מקומית לדון גם בהודעת הצד השלישי, וזאת גם במקרה בו אילו הייתה ההודעה לצד שלישי מוגשת כתביעה נפרדת לא הייתה לבית המשפט סמכות מקומית לדון בה. קביעה זו השתית בית המשפט העליון על מעמדה של הודעת הצד השלישי כנספח לתביעה העיקרית: "... יש לראות את הודעת צד ג' כמתלווית לתביעה העיקרית. ככזו, הרי שאם התקיים לגבי האחרונה תנאי הסמכות המקומית, הרי שגם כלפי הדיון בהודעת צד ג' מצוייד בית-המשפט בסמכות" (עניין צרקלביץ, עמ' 108).

4.לטענת הנתבעים, יש להבחין בין המקרה שנדון בעניין צרקלביץ לבין ענייננו. בעניין צרקלביץ לא הייתה מחלוקת שיש לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה בהתאם לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנה 3 לתקנות סדר הדיון האזרחי, ובית המשפט העליון קבע כי די בכך כדי להעמיד סמכות מקומית לדון גם בהודעת הצד השלישי. אולם בענייננו, כך לטענת הנתבעים, הצד השלישי אינו טוען להעדר סמכות מקומית לדון בהודעה בלבד, אלא גם להעדר סמכות מקומית לדון בתביעה. במקרה כזה, כך לשיטת הנתבעים, לא חלה ההלכה שנקבעה בעניין צרקלביץ.

5.הגם שמדובר בטענה השובה את הלב, אין לקבלה. כידוע, טענת סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכאשר הנתבע לא העלה טענה כזו יש לראותו כמסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט (ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט(2) 148 (1965); רע"א 481/89 ‎מארק פקג'ינג סיסטמס אינק‎ ‎נ' מהדרין בע"מ, פ''ד מד(1) 113 (1989)). בענייננו, הצדדים להליך העיקרי לא העלו טענה של חוסר סמכות מקומית. בנסיבות אלו, בהתאם לפסיקה קנה בית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה ובתביעה שכנגד, אף אם לא מתקיימות החלופות הקבועות בתקנות 3 או 4 לתקנות סדר הדין האזרחי. ממילא, משהוגשה הודעת הצד השלישי במסגרת התביעה שכנגד, נאצלת הסמכות מקומית שנקנתה בהליך העיקרי גם על ההודעה, וזאת בהתאם להלכת צרקלביץ. לעניין זה אין להבחין, לדעתי, בין מקרה בו הסמכות המקומית בהליך העיקרי נרכשה מכוח תקנות 3 או 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, לבין מקרה בו הסמכות המקומית בהליך העיקרי קמה בשל כך שהצדדים להליך לא כפרו בה בהזדמנות הראשונה.

6.אף אם מבחינה עיונית ניתן היה להגיע גם לתוצאה שונה, נראה כי גם שיקולים של מדיניות משפטית תומכים במסקנה לפיה מקום בו לא כפרו הצדדים להליך העיקרי בסמכותו המקומית של בית המשפט, לא יהיה רשאי הצד השלישי לעשות זאת. ראשית, הדבר עולה בקנה אחד עם הגישה המקובלת בפסיקה לפיה במציאות של ימינו ובהתחשב במרחקים הגיאוגרפיים הקטנים במדינה, יש להפחית במעמדה של הסמכות המקומית (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731, 734 (1995); רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003) ("עניין מפעל הפיס")). שנית, לא פעם מתקיים דיון ראשוני בתביעה עוד לפני הגשת הודעת הצד השלישי (כפי שאירע בענייננו), בין אם בשל כך שניתנת רשות להגיש הודעת צד שלישי באיחור ובין אם בשל כך שמוגשות בקשות שונות עוד לפני הגשת כתב הגנה. גישה לפיה הצד השלישי יהיה רשאי להעלות טענת חוסר סמכות מקומית כאשר זו לא הועלתה על ידי הצדדים להליך העיקרי בהזדמנות הראשונה, עלולה להביא למצב בו בית המשפט שכבר נדרש להליך לגופו ייאלץ להעבירו לערכאה אחרת, מטעמים שאינם מהותיים. זאת, בהתחשב בכך שכללי הסמכות מקומית אינם נתפסים כעומדים בלב ההליך השיפוטי, כדוגמת הסמכות העניינית, אלא בעיקר כעניין של נוחות, יעילות וחלוקת עבודה (עניין מפעל הפיס, עמ' 478-477). בהקשר זה יצוין, כי מניעת מצב בו בית המשפט שכבר נדרש להליך ייאלץ להעבירו מחמת חוסר סמכות מקומית היא אחד הטעמים שביסוד הכלל לפיו יש לכפור בסמכות מקומית בהזדמנות הראשונה (ראו, יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 361 (2015)).

7.לאור כל האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.