כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אביסרור ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית מיום 20.8.15 ע"ס 5,987 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 4.3.15 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 14:45 או בסמוך לכך , בצומת הרחובות זלמן שניאור ואמנון ותמר בנתניה והיו מעורבים בה רכב התובעת נהוג בידי מר אסף ברונשטיין (להלן: "נהג התובעת") ורכב הנתבעים נהוג בידי הנתבע 1.

ביום 9.5.16 נערכה לפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדות נהג התובעת ,עדות הנתבע 1 ועדות בעל רכב התובעת מר אלי גרשון. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. לטענת נהג התובעת התאונה אירעה שעה שנסע ישר בצומת הרחובות שפורטו לעיל, שהינו צומת מרומזר, בחסות מופע אור ירוק הגיח רכב הנתבעים במהירות מנתיב הנסיעה הנגדי תוך התעלמות ממופע אור אדום, פנה שמאלה וחסם את דרכו של רכב התובעת. נהג התובעת שניסה להימנע מהתאונה בלם וסטה לימין הדרך אולם רכבו נפגע מהמדרכה ומעמוד של רמזור וכתוצאה מכך ניזוק רכב התובעת.

מנגד, טוענים הנתבעים כי רכבם פנה שמאלה בצומת בחסות מופע אור ירוק ורכב התובעת הגיח ממול כשלא ציית למופע אור אדום ברמזור וכאשר הבחין שרכב הנתבעים נמצא בצומת הוא סטה ימינה ופגע עם רכבו בתמרור וגרם ברשלנותו לנזק ברכב.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה על התאונה, בחוות דעת שמאי התובעת, בתמונות הנזק, תמונות מקום התאונה שהצגתי על צג המחשב בעת הדיון באמצעות אתר גוגל מפות, אני סבורה שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולכן דין התביעה להידחות.

במקרה זה ניצבות בפניי שתי גרסאות. לא מצאתי להעדיף אחת על אחרת בכל הקשור להתרחשות העובדתית. לכך מתווספת העובדה שהעד מטעם התובעת הותיר עליי רושם לא אמין בהתחמקותו ממענה באשר לכך שיישא בהשתתפות העצמית של תיקון הרכב במידה ואקבע שהוא אחראי לקרות התאונה. הוצאה עתידית זו שיכול ויחויב בה אושרה גם על ידי מר גרשון שהינו בעל המונית שבוטחה ע"י התובעת, והעיד רק לצורך שאלה זו. יוצא איפוא שמונחת בפניי גרסתו של נהג התובע קרות התאונה כשברקע קיים האינטרס המובהק שלו להיות פטור מאחריות לקרות התאונה, דבר המשפיע באופן ממשי על משקל גרסתו. מנגד ישנה גרסת הנתבע 1 שגם הוא בעל אינטרס בתוצאות ההליך , באופן טבעי.

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].