תא"מ 40718-11-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יצחק ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,758 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.12.2011 בין כלי רכב, מ"ר 36-108-64 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 97-021-06 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בעת נסיעה לאחור.

מנגד, טוענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי בגין התאונה בנימוק כי נסיבות התאונה לא היו כפי שדווחו על ידי התובעת וכי מבוטח הנתבעת מסר פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה וזהות נהג רכב הנתבעים, ובנימוק כי מי שעשה שימוש ברכב הנתבעים במועד התאונה היה נעדר כיסוי ביטוחי על פי תנאי הפוליסה.

לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעה עדותו של נהג רכב התובעת החוקר מטעם הנתבעת אשר ביצע תשאול טלפוני למבוטח הנתבעת בקשר לנסיבות קרות התאונה, והוצגו יתר ראיות הצדדים: טופס ההודעה על התאונה (ת/1), תמונות נזק (ת/2), טופס ההודעה על התאונה שהוגש על ידי מבוטח הנתבעת (נ/1) ופוליסת הביטוח של רכב הנתבעים (נ/2). כמו כן, נחשפו דוח החוקר ותמלול השיחה שערך החוקר עם מבוטח הנתבעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

שאלת האחריות לקרות התאונה