תא"מ 39456-10-14 אבו כנען נ' רשף

1.התובעת שכרה מהנתבע דירת מגורים בחיפה לתקופה 1.1.2008 - 31.12.2008, אולם, לטענתה, עקב רטיבות בדירה, היא עזבה אותה כעבור תשעה חודשים, עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות החוזית. בחלוף כשנתיים עוקל חשבונה של התובעת על-ידי עיריית חיפה, בגין אי-תשלום חוב ארנונה עבור דירת הנתבע. התובעת טענה כי הגיעה עם העירייה להסדר תשלומים, במסגרתו לעירייה שילמה מדי חודש 200 ₪ לסילוק חוב הארנונה, ולאחר מכן הגישה ביום 26.10.2014 תביעה בסדר דין מהיר בסך 8,000 ₪ נגד הנתבע - להחזר תשלומי הארנונה בגין התקופה שלאחר עזיבתה את הדירה.

2.בכתב ההגנה נטען כי התובעת עזבה את הדירה שלא בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע; כי אין בסיס לטענה בנוגע לרטיבות בדירה; כי היא חדלה בכך שלא הודיעה לעירייה על עזיבתה את הדירה; כי הפרה את הסכם השכירות, מאחר וכעבור שלושה חודשים מתחילת תקופת השכירות היא הפסיקה לשלם את דמי השכירות (בסך 475 דולר); וכי יש לקזז מסכום התביעה את דמי שכירות בעבור תשעה חודשים ו-20,000 ₪ בגין הנזקים שגרמה התובעת לדירה.

3. בישיבת קדם משפט ביום 13.3.2016 הבהיר בא-כוח התובעת כי חוב הארנונה שלה, כפי שהוצג על-ידי העירייה, התייחס לא רק לדירה שהיא שכרה מהנתבע, אלא לדירה נוספת, בה היא התגוררה. בחקירתה הנגדית אישרה זאת התובעת בתחילה, אולם לאחר מכן חזרה בה ("החוב הוא לא על שתי הדירות ביחד" - עמ' 6 לפרוטוקול). עוד אמרה כי נדרשה לשלם 13,000 ₪ בגין ארנונה עבור הדירה ששכרה מהנתבע, וכשנשאלה האם שילמה סכום זה השיבה:

"הלכתי לעשות הסדר. מאיפה אני אשלם 13,000 ₪? בשביל זה הלכתי לסיוע משפטי כדי לקבל עו"ד" (עמ' 6).

"אני עומדת בהסדר" (שם).

4.בחקירתו הנגדית הבהיר הנתבע כי בתקופה בה התגוררה התובעת בדירה היא לא שילמה ארנונה.

5.בסיכומיו טען בא-כוח התובעת כי היא אינה צריכה לשאת בחוב ארנונה לתקופה שלאחר 20.9.2008, מועד עזיבתה את דירת הנתבע, וטען כי נספח ב' לכתב התביעה מתייחס לדירה המושכרת בלבד. בא-כוח הנתבע טען בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה את גובה תשלומי הארנונה ששולמו על-ידה בגין אותה דירה. בסיכומי התשובה טען בא-כוח התובעת, לראשונה, כי יש לקזז "לפחות" 1,500 ₪ מסכום התביעה, בגין חוב ארנונה עד למועד עזיבתה של התובעת את הדירה. הוא הודה כי קיים סימן שאלה לגבי חבותה לשאת בארנונה לתקופה שממועד עזיבתה עד לתום תקופת השכירות החוזית, אך הדגיש כי ברור שחובה זו לא משתרעת לאחר תום אותה תקופה.

6.לא עלה בידיה של התובעת להוכיח את גובה החיוב החודשי של ארנונה ואת סך התשלומים ששילמה במסגרת הסדר חוב לסילוק ארנונה שערכה עם העירייה. בתצהירה מיום 23.10.2014, שצורף לכתב התביעה, היא כתבה:

"שילמתי מדי חודש סך של 200 ₪ לאחר ההסדר שערכתי עם העירייה ולפיכך על הנתבע להשיב לי סך של כְּ-8,000 ₪".