תא"מ 38131-04-13 גל נ' אולג ואח'

לפניי תביעה לביצוע שטר חוב על סך של 50,000 ש"ח שעשה הנתבע 1 לזכות התובעת לשם הבטחת התחייבויותיו מכוח הסכם שכירות שכרת עמה. הנתבע 2 ערב בערבות אוואל לתשלום שטר החוב.

העובדות

1.ביום 14.2.2012 התקשר הנתבע 1 (להלן: השוכר) עם חברת ח.ג.ל פיתוח ועסקים בע"מ (להלן: החברה) בהסכם שלפיו השכירה לו האחרונה דירה בת ארבעה חדרים ברמת גן (להלן: המושכר) לצורך הפעלת פעוטון (להלן: ההסכם הראשון). תקופת השכירות עמדה על 12 חודשים, עם אופציה לשנה, ודמי השכירות שהוסכמו הועמדו על 7,000 ש"ח לחודש. במסגרת ההסכם התחייב השוכר, בין היתר, להשיב את המושכר בתום ההסכם למצב שבו היה כשקיבל אותו. להבטחת התחייבויותיו לפי ההסכם, עשה השוכר שטר חוב על סך של 50,000 ש"ח לטובת התובעת. הנתבע 2 (להלן: הערב) ערב – ביחד ולחוד עם ערב נוסף (להלן: הערב הנוסף) – ערב בערבות אוואל לתשלום שטר החוב על ידי השוכר. כמו כן חתמו הערבים על ערבות אישית בלתי מותנית להתחייבויות השוכר לפי הסכם השכירות, שבה נקבע כי המשכיר יהיה רשאי לערוך שינויים בהסכם או במושכר מבלי שהדבר יפגע בהתחייבויותיהם המפורטות בכתב הערבות.

2.עם חתימת ההסכם מסר השוכר לתובעת 12 צ'קים על סך של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ כל אחד עבור דמי השכירות העתידיים. אין חולק כי מלכתחילה שילם השוכר סך של 7,000 ש"ח במזומן מדי חודש, וקיבל חזרה את הצ'ק שנתן עבור אותו חודש. כלומר, מלכתחילה לא שולם מע"מ בגין העסקה. עקב כך, ואף שהצדדים חלוקים מי יזם את השינוי, זמן מה לאחר חתימת ההסכם הראשון נחתם הסכם שני (להלן: ההסכם השני) הזהה בנוסחו להסכם הראשון זולת שינויים אלה: התובעת (ולא החברה) השכירה את המושכר לשוכר; נכתב כי המושכר ישמש למגורים (ולא לפעוטון). אף שההסכם השני נחזה להיחתם במועד שבו נחתם ההסכם הראשון, אין חולק כי הוא נחתם מאוחר יותר, ושלא הובא לידיעת הערב אלא בדיעבד, לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים.

3.השוכר ערך שינויים במושכר עם כניסתו אליו, והשתמש בו חודשים מספר כפעוטון. ביום 28.10.2012 שלח השוכר, באמצעות באת כוחו, הודעה על ביטול הסכם השכירות ועל כוונתו לפנות את המושכר תוך 30 יום. הנימוק לביטול היה הפרה יסודית נטענת של ההסכם: השוכר ואשתו, גב' אנה רז (שהפעילה את הפעוטון), גילו כי התובעת ובעלה איפשרו לפועל בניין להתאכסן במושכר ולישון בו לאחר שעות הפעילות, בלא ליידע את השוכר ולקבל את הסכמתו לכך. עוד נטען כי עבודות שיפוץ שהחלו בדירה שמעל המושכר הפריעו לניהול הפעוטון. במכתב מיום 18.11.2012 הכחישה התובעת, באמצעות באת כוחה, את הטענות בעניין הרשאה לשימוש במושכר למאן דהוא. היא אישרה שבמקרה אחד בא פועל בניין לביתה כדי לפגוש את בן זוגה, מר אשר ליסטר, ונתבקש לרדת למטה, לגשת מסביב, ולהמתין בחדר של הבן; הפועל כנראה התבלבל, נכנס למושכר והמתין בו. כשנודע הדבר, מר ליסטר מיד התנצל על כך, ובכך הסתיימה הפרשה. ההודעה על ביטול ההסכם ניתנה מעל חודשיים לאחר מכן, ושימשה אמתלה בידי השוכר לביטול ההסכם. עוד נטען כי עבודות השיפוץ לא היו ידועות לתובעת, ומכל מקום לא הפריעו לשימוש במושכר. התובעת טענה כי השוכר פינה את המושכר מהטעם שנרשמו לפעוטון מספר מועט של ילדים, והעסק לא היה רווחי. על כן הפצירה התובעת בשוכר לחזור בו מביטול הסכם השכירות. עותק מהמכתב נשלח לערבים. ביום 20.11.2012 כאשר פינה השוכר את המושכר וחדל לשלם את דמי השכירות כבר ביום 20.10.12 לטענת התובעת. התובעת הציגה חמישה צ'קים שנותרו בידיה לפירעון, אך הם הוחזרו על ידי הבנק הנמשך מחמת היעדר כיסוי מספיק.

4.לנוכח הפרות הסכם השכירות ונזקים שנותרו במושכר, הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע. הבקשה הוגשה נגד השוכר ונגד הערב, אך לא נגד הערב האחר. הוגשה התנגדות; התיק הועבר לבית המשפט; ניתנה רשות להתגונן; ולאחר שמיעת הוכחתו והגשת סיכומים בכתב – ניתן פסק דין זה.

דיון והכרעה

5.כל הצדדים להסכם השכירות – המשכיר, השוכר והערבים – הם צדדים קרובים לשטר. על כן, דינו של השטר כדין חוזה, והשוכר והערב רשאים להעלות טענות הגנה המתייחסות לעסקת היסוד – הסכם השכירות ותנאי הערבות לקיומו (דנ"א 258/98‏ צמח נ' שלשבסקי, פ''ד נה(4) 193, 196 (1998)).

6.המחלוקת בתיק נסבה על שלוש סוגיות עיקריות: האחת, האם המשכיר הפר את הסכם השכירות באופן שמזכה את התובעת במימוש שטר החוב. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, יש לבחון את הסוגיה השנייה: האם הערב חב מכוח ערבותו, ואם קמה לו טענת הגנה הפוטרת אותו מחבות. הסוגיה השלישית נוגעת לנזק ולפיצוי בגינו. אדון בסוגיות אלו לפי סדרן.