תא"מ 37366-07-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מסורי ואח'

1. לפני תביעה על סך 1,356 ₪.

2.התובעת, ש. שלמה רכב בע"מ, הינה הבעלים של רכב מספר *******. הנתבעת הינה בעלי רכב שמספרו *******. כלי הרכב שבבעלות הצדדים היו מעורבים בתאונה, שהאחריות לה אינה במחלוקת. הנתבע 1, נהג הרכב הודה באחריותו לתאונה והנתבעת 2 שילמה לתובעת סך 12,919 ₪. המחלוקת בין הצדדים נסבה על עלות החלפת פח אחורי ברכב התובעת. התובעת טענה כי עלות תיקון הפח האחורי היא 2,976 ₪ ואילו הנתבעת הסכימה לשלם, ושילמה, על פי הערכת תיקון בסך 1,488 ₪. ההפרש בין שני הסכומים הוא הסכום שבמחלוקת.

3.בטרם דיון בתביעה לגופה, אין מנוס מלהתייחס להתנהלות הצדדים להליך זה. ביום 11.3.15, ערב הדיון, הוציא בית המשפט לצדדים את ההחלטה כדלקמן:

"עיון בתיק מעלה כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על סכום של קצת יותר מאלף שקלים. אכן, דין פרוטה כדין מאה, ואולם הדעת נותנת כי הופעת הצדדים עלולה להכפיל ולשלש את חיובי הצד אשר יפסיד בהליך (וזאת, כמובן, מבלי להביע עמדה לגופן של טענות הצדדים). בית המשפט מציע לצדדים כי יידברו ביניהם על מנת לסיים ההליך בפשרה ללא קיום הדיון, ולחלופין, יסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי כתבי הטענות, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וללא הנמקה...".

למרבה הצער, הצדדים לא השכילו להגיע ביניהם להסכמה כלשהי, וכך התייצבו לדיון עורכות הדין מטעם בעלי הדין ושני שמאים. הקורא יבין בשלב זה, כי הצעתו החוזרת של בית המשפט בתחילת הדיון לצדדים לנסות ולהידבר על מנת לחסוך את חקירת השמאים, אף היא עלתה בתוהו ועורכות הדין חקרו את השמאים חקירה נוקבת.

שני הצדדים לתביעה, , ש. שלמה בע"מ והנתבעת 2, קשר רנט א קאר בע"מ, מצויים בעסקי הרכב וחזקה עליהם ששמאות רכב אינה זרה להם. כל אחד מן הצדדים עלול למצוא עצמו, ומן הסתם מוצא עצמו באופן תדיר חובש את ספסלי בית המשפט, לעתים בעמדת התובע ולעתים בעמדת הנתבע. דרכי הערכת הנזקים נהירות להם, וידועים להם שמו הטוב או שמו הרע של מוסך פלוני או שמאי פלוני. ובכל זאת, הצדדים לא ידעו למצוא את הדרך לסיים את המחלוקת ביניהם בתבונה ובאופן שיחסוך הוצאות מיותרות.

דיון

4.לטענת הנתבעת, ניתן היה למצוא חלק חלופי חדש במחיר שבין 1,488 ל- 1,550 ₪ . השמאי מטעם התובעת העיד: "כשאני רוצה להחליף חלק יש לנו תוכנת עזר, אם זה לא נראה אנחנו עושים השוואה למרות ש[ל]שלמה [התובעת – י.ג.] יש הקניין שלו והוא מחפש את החלקים הכי זולים". כשנשאל האם בבחירת החלף לקח בחשבון גם אינטרס של המוסך, השמאי הכחיש את הדבר במפורש. העד הוסיף: "היינו קצרים בזמן. צריך לזכור אם היו חלקים כאלה. המוסך אמר לי שהוא יכול לתקן ואני לא יכול להתערב למוסך בעבודה".

לטענת השמאי מטעם הנתבעת, מדובר היה בחלף שהיה בהישג יד. השמאי הפנה לנייר שהדפיס (נ/1) ממנו עולה כי ניתן למצוא את החלק אצל ספקים שונים במחירים הנעים בין 1,488 ל- 1,750 ₪. המסמך אינו כולל פירוט החישוב ואינו נושא כל סמל של התוכנה או תאריך שבו בוצע החישוב, וכל שיש בו הוא טבלה נטולת הקשר. יתר על כן, המחירים המיוחסים לספקים רשומים בכתב ידו של השמאי ואינם חלק מן הטבלה ה"מקורית". השמאי לא הסביר מתי והיכן ניתן לרכוש את החלפים מן הספקים המפורטים בטבלה ולא הסביר איפה ממוקם הספק המציע את החלף במחיר 1,488 ₪, ואיפה נמצא הספק שמציע את אותו מוצר במחיר 1,750 ₪.

5.התובעת, מצדה, הציגה מסמך פנימי ממנו עולה כי ערך החלק, לאחר הנחה, הינו 1,636 ₪. סכום זה קרוב למדי לסכום הממוצע שבין המחירים שהציג שמאי הנתבעת, כך שגם בנקודה זו אין מחלוקת ממשית בין הצדדים.