תא"מ 37201-11-14 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלקרינאוי

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 20.5.15.

הבקשה הוגשה רק ביום 23.2.16.

לטענת המבקש מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה והשם "סמיר" המצוין על גבי אישור המסירה אינו מוכר לו כשמו של בן משפחה. עוד נטען כי למבקש סיכויי הגנה טובים, משום שהמשיב 2 הוא שאחראי לתאונה נשוא התביעה כאשר נכנס ללא היתר לאיזור עבודה מגודר.

לטענתו, למד על פסק הדין מלשכת ההוצל"פ בעקבות בירור בקשר להליך אחר – אך אינו מציין מתי אירע הדבר.

המשיבים טוענים בתגובתם כי הבקשה הוגשה באיחור, כי כתב התביעה הומצא לכתובתו של המבקש וכי לא עמד בנטל המוטל עליו באשר לטענות ההגנה.

בתשובה לתגובה טוען המבקש כי הגיש את בקשתו מיד לאחר שנודע לו על פסק הדין ולמען הזהירות צירף לתשובתו בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בתצהיר התומך בבקשה לא מציין המבקש באיזה מועד נודע לו על פסק הדין ואף אינו מצהיר את הנטען בבקשה – כי הגיש את הבקשה "מיד לאחר שנודע לו" על פסק הדין.

יצוין עוד כי המועד בו אושר תצהירו של המבקש הינו, לכאורה, 6.10.13 (כשנה וחצי לפני שניתן פסק הדין).

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).