תביעה לתשלום סך של של 31,110 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות (אי תשלום דמי שכירות והפרות נטענות נוספות).
התביעה הוגשה נגד הנתבעת כמי שחתומה על הסכם השכירות, אך אין חולק כי רובה ככולה של ההתנהלות שבין הצדדים הייתה למעשה בין התובע לבין בעלה של הנתבעת – שגם התגורר עמה בדירה מושא התביעה.
בהמשך להליכים שנתקיימו בתביעה ולאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלואה.
בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד-1984, אנמק מסקנה זו באופן תמציתי.
התובע השכיר דירה שבבעלותו (להלן – הדירה) לנתבעת במשך תקופה של כשש שנים.
בין הצדדים נחתמו לאורך התקופה האמורה מספר הסכמי שכירות, לתקופה של שנה בכל פעם.
אין מחלוקת כי עד לשנת השכירות האחרונה – שנת 2011 – שולמו דמי השכירות במלואם.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.