תא"מ 36788-05-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גרידי ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.08.2014 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 22-868-79 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ונהוג בידי התובע 2 (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מ"ר 31-251-30 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לתאונה בשיעור של 65% ואילו נהג האופנוע יישא באחריות לתאונה בשיעור של 35%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

הסרטון שהוצג לעיון בית המשפט משקף הן את נסיבות קרות התאונה ואת סביבת התרחשות התאונה ברגע אמת. מהסרטון והתמונות (נ/2 שסומנו א') עולה כי בכיוון נסיעתם של שני כלי הרכב המעורבים בתאונה קיימים שני נתיבי נסיעה ובין שני נתיבים אלו קו הפרדה קטוע, כאשר הנתיב הימיני חסום על ידי רכבים שחנו שם באלכסון, כך שנותר נתיב אחד בלבד לנסיעה הוא הנתיב השמאלי בו נסע רכב הנתבעות.

מכאן, אני סבור כי האופנוע נסע מימינו של רכב הנתבעות וצמוד אליו, והיה על נהג האופנוע חובה לנקוט באמצעי זהירות בנסיעה צמודה ומקבילה לרכב הנתבעות. אציין כי מבחינת נהגת רכב הנתבעות היא נסעה על הנתיב היחידי הפנוי לתנועה, והיה על נהג האופנוע לצפות כי רכב הנתבעות עשוי לשנות כיוון נסיעתו, ולפגוע בו.

יחד עם זאת, לא ייתכן כי נהגת רכב הנתבעות סוטה בפניה חדה ימינה על מנת להחנות את רכבה, מבלי להבחין באופנוע הנוסע לצדה מימינה. לא ייתכן כי נהגת רכב הנתבעות תבדוק בשלוש מראות רכבה מבלי שתבחין באופנוע. אני סבור שנהגת רכב הנתבעות סטתה עם רכבה ימינה בחוסר זהירות, כאשר מבטה ממוקד בחניה אליה רצתה להיכנס, והתעלמה מאפשרות הימצאותו האופנוע לימינה (עמ' 3, שורות 15-13 לפרוטוקול).