תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
|
34525-06-14
16/11/2016
|
בפני סגן הנשיא:
גד ארנברג
|
| - נגד - |
תובעת:
עירית ירושלים
|
נתבעים:
1. יעקב מרדכי מרגלית
2. מרים מרגלית
|
| פסק דין |
התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים לתשלום חוב ארנונה בסך 58,636.99 ₪ בגין הנכס ברח' כנפי נשרים 10, בירושלים. חוב הארנונה מתייחס לתקופה שמיום 11.08.06 ועד ליום 17.04.11. התובעת טוענת כי מר יעקב מרגלית (להלן: "הנתבע") והגב' מרים מרגלית (להלן: "הנתבעת") החזיקו בדירה הנמצאת ברחוב כנפי נשרים 10 בירושלים (להלן: "הנכס"), החל מיום 11.08.06 ועד ליום 17.04.11, ולא שילמו את חיובי הארנונה עבור תקופה זו. לטענתה, חוב הארנונה עומד על סך 58,636.99 נכון ליום 27.05.14. הנתבע והנתבעת היו בני זוג שהתגרשו בשנת 2010. בכתבי טענותיהם טענו אחד כנגד השני טענות מן הגורן ומן היקב שקשורים כל כולם למערך היחסים ביניהם, שכלל אינו מעניינה של עיריית ירושלים. ביום 6.1.16, בד בבד עם התקיימות הליכים אלו, הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם שקבלו תוקף של פס"ד בהליכים בבתי משפחה (תמ"ש 8173-03-13, 8260-03-13, 8209-03-13) בסעיף 3 לפסק הדין נאמר מפורשות:
"מוסכם על הצדדים כי עד ליום 1.4.2007 יישאו הצדדים בחלקים שווים בחוב הארנונה החל על הדירה ברח' כנפי נשרים 10 וממועד זה ואילך תישא התובעת בחוב לבדה. חוב הארנונה החל מיום 1.4.2007 שיוסדר ישירות על ידי התובעת אל מול עיריית ירושלים. הנתבע ייעשה ככל יכולתו על מנת למחוק חובות עד ליום 1.4.2007 שחל עליהן התיישנות. ככל שעיריית ירושלים תגבה את החוב שלאחר 1.4.2007 מעם הנתבע ויגרמו לו נזקים בשל כך הנתבע יוכל לגבות סכום זה בלשכת ההוצל"פ מעם התובע וכן לתבוע אותה בגין כל נזק שיגרם לו בשל אי תשלום הארנונה האמורה".
הנה כי כן בית המשפט לענייני משפחה כתב בהא לישנא ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי עד ליום 31.3.2007 חובות הארנונה יחולו על הנתבעים חלק בחלק שווה בשווה, ואילו החל מיום 1.4.2007 יחולו כל חובות הארנונה על הנתבעת. מקבל אני את עמדת התובעת כי אין זה מעניינה המחלוקת בין הצדדים, ואולם משהתקבל פס"ד בבית משפט לענייני משפחה החל על הצדדים, לא רק מהטעם משפטי אין לקבוע את היפוכו של פסק הדין, אלא גם מהצד המעשי – הפרקטי, שכן הנתבעים עלולים להמשיך ולהתכתש ביניהם על מה שיחויבו לפי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה או על פי פסק דינו של בית משפט השלום, והתובעת תצא בלא כלום. כך שגם אם אין תחולה של פסק הדין בענייני משפחה במישור היחסים עם עיריית ירושלים, אין מקום לקבוע בשונה משהוסכם.
בנוסף, אציין כי אני מקבל את טענות הנתבע לפיהן הוא הודיע לעריה בזמן אמת על עזיבת הנכס ואולם, כאמור, הנתבע 1 עצמו הסכים כי עליו לשלם את מחצית הארנונה עד יום 31.3.2007.
יצוין כי ההסכמות נבעו אף לפי החזקת הצדדים בנכס. וחזקה שגם לפי התשלומים שהועברו בין הצדדים עד למועד מתן פסק הדין, לפיכך אני לא מוצא לנכון להתייחס לכל הטענות של הנתבעים במישור היחסים ביניהם וקובע כפסיקת בית המשפט לענייני משפחה כדלקמן:
1. הנתבעים ביחד ולחוד יחויבו בתשלום העיריה, כל אחד מחצית הסכום עד ליום 31.3.2007 כולל.
2. הנתבעת תחוב לבדה בחוב העירייה מיום 1.4.20007 ואילך.
מורה אני כי העירייה תדון בוועדת הנחות על כל התקופה שמיום 1.4.2007 ואילך נוכח היות הנתבעת אם חד הורית לשלושה ילדים.
הנתבעת תשלם את הסכום בהתאם לאמור בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.