תא"מ 34504-07-16 בלגה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

המחלוקת מושא תיק זה עניינה בשיעור ירידת הערך המסחרית, שהוסבה, לכאורה, לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים עצמית, בה היה מעורב, כאשר ממחלוקת זו נגזרות, בין היתר, שלוש שאלות מרכזיות : הראשונה, מה המשמעות של אי התייצבות המומחה/השמאי שערך חוות דעת, לבקשת צד במשפט, כאשר מי שהעיד בפועל בבית המשפט הוא אך בדק פיזית את הרכב ולא ערך את חוות הדעת בעצמו. השנייה, עניינה בשאלה האם המבטחת נהגה כדין עת העמידה את שיעור ההשתתפות העצמית בגין ירידת הערך בפוליסה על 5%, וזאת בשים לב לאמור בהוראת תקנה 3 א' של תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ''ו- 1986 (להלן- "תקנות הביטוח"). השלישית, מה המשמעות של אי התייצבות עדה שתצהירה (תצהיר על דרך ההפנייה) שצורף בשעתו לכתב ההגנה שהוגש במסלול סדר דין מהיר. למען שלמות התמונה יובהר שבגדרי פסק הדין נעסוק כמובן במחלוקות נוספות אולם דומה כי אלה השאלה העקרוניות והמרכזיות הטעונות בירור במשפט.

מבוא ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין

1.התובע, בעלים של רכב מסוג מרצדס (להלן- "הרכב"), תובע מאת הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע''מ (להלן- "מנורה"), אשר ביטחה במועדים הרלבנטיים לתאונה מיום 11/11/15 (להלן- "התאונה") את הרכב בביטוח מקיף, לפצותו בגין ירידת הערך המסחרית שנגרמה לכאורה לרכב, זאת להבדיל מעלות התיקון בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכב, שאינה שנויה במחלוקת ובה מנורה נשאה באופן מלא. לשון אחרת, המחלוקת מושא תיק זה נוגעת אך ורק ביחס לנזק העקיף שעניינו בירידת הערך, כאמור, שהוסבה לרכב בעקבות התאונה העצמית בה התובע היה מעורב.

2.מר עידן ויקטור, השמאי מטעם התובע, (להלן- "ויקטור") העמיד את שיעור ירידת הערך המסחרית על 13%, בעוד שהשמאי מטעם מנורה, אביב בן אברהם (להלן- "בן אברהם"), העמיד את שיעור ירידת הערך על 4% בלבד.

תמצית טענות התביעה

3.התובע מעלה טענות בכמה מישורים, ואנו נציין אך את עיקרי הדברים. לטענת התובע יש להעדיף את קביעותיו ומסקנותיו של מר ויקטור על פני אלה של מר בן אברהם, וזאת מן הטעם כי לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 8/5/17, לא התייצב מר בן אברהם בעצמו, אשר הוא זה שערך את חוות הדעת, אלא שמאי אחר ממשרדו בשם תמיר לוי (להלן – "לוי"). התובע מוסיף וטוען כי משמר בן אברהם, עורך חוות הדעת, לא התייצב לחקירה נגדית על חוות דעתו, הרי שאין בנמצא חוות דעת, ויש לראות את מנורה כמי שלא הגישה כלל חוות דעת מטעמה, הגם שבחוות הדעת של מנורה נרשם כי מר לוי ביצע את הבדיקה הפיזית של הרכב.

ככל שהדברים אמורים בישיבת ההוכחות האמורה, הרי התובע מוסיף ומציין קושי נוסף שנפל לכאורה בדרך הילוכה של מנורה, והכוונה לעובדה שהעדה מטעם מנורה, הגב' אלבירה ליפשיץ, אשר תצהירה (תצהיר אימות על דרך ההפנייה) צורף בשעתו לכתב ההגנה, בשים לב לכך שהתביעה התנהלה במסלול סדר דין מהיר, כאמור, לא התייצבה לישיבת ההוכחות לחקירה על תצהירה, דבר שעומד בסתירה להוראת תקנה 214 יד (ב') של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד-1984 (להלן- "תקנות סד''א"). משכך, התובע טוען כי בהעדר התייצבות הגב' אלבירה ליפשיץ נשללה הימנו הזכות למצות את זכותו לחקירה הנגדית, ויש לקבל את התביעה במלואה.

התובע אף טוען כי יש לדחות את שיעור ההשתתפות העצמית בגין ירידת ערך (5%) אשר מנורה קבעה, ותחת זאת יש לערוך את החישוב על בסיס השתתפות עצמית בשיעור 1.5% בלבד, כעולה מהוראת תקנה 3 א' של תקנות הביטוח. התובע מבהיר כי לא התקיימו התנאים הקבועים בהוראת תקנה 3 א' אשר אך בהתקיימם ניתן יהא להגדיל את שיעור ההשתתפות העצמית בגין ירידת הערך (חתימה על נספח מתאים, מתן הנחה בדמי הביטוח, ורישום מפורש בפוליסה).

לגופם של דברים, התובע טוען כי אף בהתעלם מהכשלים הנטענים ואשר עניינם באי התייצבות עורך חוות הדעת השמאית של מנורה לחקירה נגדית בבית המשפט, עדיין קביעותיו ומסקנותיו של ויקטור עדיפות בהרבה על אלה של לוי אשר העיד מטעם מנורה. לטענת התובע, תשובותיו של לוי במהלך חקירתו הנגדית לא היו ראויות ומספקות ומכאן שיש לאמץ באופן מלא את קביעותיו ומסקנותיו של ויקטור.

תמצית טענות ההגנה

4.מנגד, מנורה טוענת כי התובע השתהה ולא פעל בזמן אמת על מנת להשיג או לערער על חוות הדעת השמאית מטעמה. כן טוענת מנורה כי שיעור ירידת הערך אשר קבע ויקטור הוא מופרך, מופקע ומופרז. לגופה של המחלוקת הניטשת בין השמאים, מנורה עותרת לקבל את קביעות השמאי מטעמה על פני קביעות שמאי התביעה, ויקטור. מנורה טוענת אף כי שכר טרחת שמאי התביעה, ויקטור, הוא מופרז בנסיבות העניין.