תא"מ
בית משפט השלום נתניה
|
34181-04-12
17/10/2014
|
בפני הרשמת:
יפעת ביטון אונגר
|
| - נגד - |
התובע:
ראובן שם טוב
עו"ד נתן דרוקמן
|
הנתבע:
אלפרד יואב קלטי
|
| פסק דין |
המחלוקת וטענות הצדדים:
1.התובע אוחז צ'ק בחתימת הנתבע, ע"ס 11,610 ₪, שנמסר לזמן פירעון 18.10.2011. הצ'ק נמשך מחשבון הנתבע וחולל באין כיסוי מספיק.
אליבא התובע, קיבל את הצ'ק על חשבון חוב שחב לו הנתבע, בתמורה לשירותים שונים שהעניק לו כסוכן ביטוח.
2.הנתבע מתכחש לחוב האמור. לשיטתו, מסר את הצ'ק לתובע כצ'ק ביטחון, להבטיח החזר תשלום ששילם התובע לתיקון רכבו אצל הנתבע.
לטענתו, התובע שילם בצ'ק דחוי עבור התיקון, אולם חשש שמא לא יקבל החזר מחברת הביטוח. לפיכך, נתן לו הנתבע צ'ק משלו, שייפרע אם חלילה לא תשפה חברת הביטוח את התובע בעד התיקון.
דיון ומסקנות:
3.לאחר העיון בכתבי הטענות לרבות תצהירי הצדדים ונספחיהם, ולאחר ששמעתי את גרסאות בעלי הדין בחקירותיהם הנגדיות, מצאתי לקבל התביעה במלואה.
4.עסקינן בתביעה שטרית. כלל הוא כי נטל הראייה והשכנוע על עושה השטר, להוכיח כי אין הוא חב על פיו. אוחז השטר זוכה ליהנות מהחזקה על פי סע' 20(ג) לפקודת השטרות, לפיו קיבל את השטר במסירה כשרה וללא תנאי. הנטל מונח על כתפי מי שטוען כי השטר נמסר לביטחון ואף הנטל להוכיח שהתנאי למימושו לא התקיים:
"אולם בהיותו, ולו גם טכנית, "אוחז" השטר כמבואר לעיל, עומדת למשיב גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי, שהתלווה למסירה, נתקיים, ועל כן הוא רשאי לממש את השטר. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על המערער" (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נגד מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3) 830).
ביחס למסירה על תנאי סע' 20(ב)(2) לפק' השטרות קובע: "...מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר;"
בהתאם להלכה זו נטל הראייה והשכנוע רובץ על כתפי הנתבע להוכיח כי המסירה נעשתה על תנאי, או כפי שמקובל לכנות "לבטחון". אם יצליח בכך, עליו להוכיח, בנוסף, כי התנאי לא התקיים.