גוזלן נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

המחלוקת היא בשאלת כיסוי ביטוחי מקום בו הותלה רשיונו של המבוטח עקב 'שיטת הניקוד' ולטענת המבוטח לא ידע על ההתלייה.

1. התובע היה מעורב בתאונה בה נגרם נזק לרכב אחר. התובע הכיר באחריותו לתאונה ונזקיה. בבואו להפעיל את פוליסת ביטוח צד ג' שרכש אצל הנתבעת התברר כי רישיונו הותלה עקב שיטת הניקוד; כשאין מחלוקת בין הצדדים שתנאי לתחולתה של פוליסת הביטוח היא רישיון נהיגה בתוקף.

   בנסיבות אלה פיצה התובע את הרכב האחר על נזקיו והגיש תביעה זו לשיפוי מאת חברת הביטוח אצלה בוטח בטענה כי לא נשלל הכיסוי הביטוחי.

   לטענתו לא ידע כי רשיונו הותלה נכון למועד התאונה באשר לא קיבל כל הודעה מתאימה על כך ובכלל זה שלא בדרך של דבר דואר ממשרד התחבורה; בבדיקה שערך במשרד התחבורה אף נאמר לו שרישיון הנהיגה שבחזקתו בתוקף; בנוסף טוען התובע כי בעת רכישת פוליסת הביטוח יכולה היתה חברת הביטוח לדעת שרשיונו הותלה בבדיקה פשוטה במאגר הסליקה של חברות הביטוח.

    

2. מנגד, טוענת חברת הביטוח כי במועד התאונה לא היה רשיון הנהיגה של התובע בתוקף וזאת מאחר שרשיונו הותלה עקב שיטת ניקוד וכי לתובע נשלחו הודעות על התליית רשיון הנהיגה בגין קורס בסיסי ובגין קורס ייעודי וכי על-פי פלטי דואר רשום מדובר בשתי הודעות שמעמדן הרישומי אצל רשות הדואר הוא "נמסר לנמען".

   בנסיבות אלה לטענתה הסירה כדין כיסוי ביטוחי לתאונה בה היה מעורב התובע.

    

    

   על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

   דיון ומסקנות:

3. הנתבעת מבקשת להסיר כיסוי ביטוחי לגבי אירוע התאונה הרלוונטי באשר באותו מועד לא היה רשיונו של התובע בתוקף; במובן זה שהרישיון הותלה בידי רשות הרישוי עקב שיטת ניקוד.

   אין חולק שלא די בכך שרישיון הנהיגה הותלה אלא שכדי שתוכל חברת הביטוח להסיר כיסוי ביטוחי בשל 'נהיגה ללא רישיון בתוקף', דבר ההתלייה צריך להיות ידוע למבוטח. הנתבעת טוענת שעל-פי אישורי רשות הדואר הודעות ההתלייה "נמסרו לנמען" בסניף הרצל בת"א ונכנסו לתוקף לאחר מסירתן.

   התובע טוען כי קיבל הודעה אחת מאת אגף הרישוי (הודעה מפברואר 2014) שלאחריה ביצע קורס נהיגה נכונה ולא קיבל הודעה נוספת מאגף הרישוי (הודעה מיולי 2014) ולכן לא ביצע קורס נהיגה נכונה נוסף. כך גם לא ידע על ההתלייה.

   המחלוקת בין הצדדים, שעליה נחקרו התובע ורעייתו, היא לכאורה אם קיבל התובע את הודעת רשות הרישוי מיולי 2014.

    

4. אני מוצא כי שבשלב זה ממילא לא נדרשת הכרעה במחלוקת האמורה וכי הנתבעת ממילא לא עומדת בנטל להוכיח זכאותה להסרת כיסוי ביטוחי לגבי התאונה הרלוונטית. אבהיר.

    

   כאמור כדי שתהיה זכאית הנתבעת להסיר כיסוי ביטוחי בשל נהיגה ללא רישיון בתוקף עליה להוכיח כי הרישיון של המבוטח לא היה בתוקף במועד הרלוונטי; וכי המבוטח ידע שרישיונו אינו בתוקף.

   לצורך כך מבקשת הנתבעת להיסמך על פעולותיהן של שתי רשויות נפרדות ממנה – אגף הרישוי במשרד התחבורה מזה וחברת דואר ישראל מזה. אלא שהראיות המוצגות הן רישום פנימי של כל אחת מהרשויות כי ביצעה פעולה זו או אחרת, אך מבלי שרשויות אלה מציגות תיעוד ממשי כי אכן הפעולה בוצעה או תיעוד של תוכן הפעולה.

   יושם לב בהקשר זה הודעתה של הגב' יהודית גלבהואר, ראש ענף נהיגה באגף הרישוי (הודעה מיום 25/4/18 שצורפה לתיק בית המשפט ביום 26/4/18) כי "לא ניתן לצפות, ואף אין חובה על-פי דין, כי הרשות תשמור תיעוד אותנטי של כל מכתב שנשלח לכל נהג. לשם כך יש מערכות ממוחשבות המתעדות את עצם הפעולה".

    

5. הנתבעת טוענת שהודעת ההתלייה של רשיונו נשלחה לתובע בדבר הדואר שמספרו RR512783034G2. לעניין זה הציגה "תדפיס הודעות התליה/תזכורת לפני התליה – שיטת ניקוד" (למען הנוחות סומן נ/3 במהלך כתיבת פסק הדין). לטענתה, אגף הרישוי שלח את דבר הדואר ביולי 2014; וכי דבר הדואר "נמסר לנמען" ביום 27/7/14. לעניין זה הציגה מסלול דבר דואר (למען הנוחות סומן נ/4 במהלך כתיבת פסק הדין).

   על בסיס כך ביקשה להסיר כיסוי ביטוחי.

    

   ואולם, אני מוצא כי לא ניתן ללמוד מאותם אישורים כי אכן מדובר בהודעה על התליית רישיון הנהיגה של התובע וזאת במידת הראיה הנדרשת לצורך הסרת כיסוי ביטוחי. אבהיר.

    

   כאמור, ביום 26/4/18 צירפה הנתבעת לתיק בית המשפט הודעה עם תגובת ראש ענף נהיגה באגף הרישוי, הגב' גלבהואר מיום 25/4/18 שניתנה בעקבות צו בית משפט מיום 4/12/17 שביקש מרשות הרישוי להמציא את מכתבי ההתלייה שנשלחו לתובע.

   בהתאם לתגובת אגף הרישוי שכותרתה: "מכתבי התליה והודעה על חובת ביצוע קורסים שיטת הניקוד", הרי שלכאורה שלח אגף הרישוי לתובע שני סוגי הודעות: הודעות בדבר חובתו בביצוע הקורסים הבסיסי והייעודי, כמו גם הודעות בדבר התליית רישיונו בגין אי ביצוע הקורסים הנ"ל. מתדפיס אגף הרישוי שסומן נ/3 עולה כי לכאורה שולח אגף הרישוי גם סוג נוסף של הודעה, הוא הודעת תזכורת.

   לא הובאה בפניי ראייה ממשית איזה סוג של הודעה נשלחה לתובע ביולי 2014 וזאת מאחר שלא הוצג תוכנו של המסמך שלכאורה שלח אגף הרישוי. לא ניתן לפיכך לקבוע שמדובר בהודעת ההתלייה עצמה ואם נוסחו של המכתב ברור ונהיר לנהג-המבוטח. ויושם לב, לא רק שלא הוצג תוכנו של המכתב הספציפי ששלח אגף הרישוי לתובע, אלא שגם לא הוצג נוסח גנרי שלו.

   בהקשר זה יש לשים לב שעל-פי מסמך נ/3 לכאורה נשלחה תזכורת לפני התליית רישיון ביום 10/4/16 וביום 10/10/16, שלכאורה מתייחסות להודעות התלייה מיום 23/7/14. בנסיבות אלה לא ברור אם ההודעה מיום 23/7/14 היא הודעת התלייה כטענת הנתבעת עליה היא מבקשת לבסס טענתה לשלילת כיסוי ביטוחי – טענה שלא בוססה כדבעי – כיצד נשלחת תזכורת כשנתיים מאוחר יותר ומדוע הפסילה נכנסה כבר לתוקף ביום 2/8/14 (ראו מסמך שסומן נ/6 במהלך כתיבת פסק הדין).

    

6. אעיר כי עמדת אגף הרישוי העולה מאותה הודעה ולפיה עצם הרישום על משלוח ההודעה היא חזקת מסירה, מעבר לכך שאינה מחייבת את בית המשפט, הרי שלכל היותר רלוונטית ביחסים שבין אגף הרישוי לנהג וממילא אינה רלוונטית לנתבעת שהיא גוף נפרד מאגף הרישוי המבקש להסיר כיסוי ביטוחי; ולכן צריכה להוכיח ידיעה בפועל של המבוטח כי רישיונו לא היה בתוקף במועד הרלוונטי (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממן ז"ל. ניתן ביום 20/6/07; ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז" נ' מלכה. ניתן ביום 11/10/11; על תחולתה של ההלכה כי נדרשת ידיעה ממשית גם בפוליסות נזקי רכוש ולא רק בפיצוי נזקי גוף רע"א 2605/07 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבו. ניתן ביום 10/3/09).

   עוד אעיר כי תמוהה שיטת רישום התאריכים באגף הרישוי, באופן שאין התאמה בין המועד בו נשלח דבר הדואר על-פי רישוי אגף הרישוי (23/7/14 – לפי נ/3) לבין הרישום ברשות הדואר שהוא מוקדם יותר (2/7/14 – לפי נ/4). ההסבר כי "משרד התחבורה מציין תאריך משוער מקסימלי אשר עד לתאריך זה אמור המכתב להגיע לייעדו", ספק אם יכול להתקבל שעה שמדובר ברשות ציבורית; ובייחוד לאור ההשלכות החמורות על חירותו של נהג לעשות שימוש ברישיונו.

   עוד לא הובהר מדוע הדרישה לשני אמצעי תיקון – קורס בסיסי בנהיגה נכונה וקורס מתקדם (ייעודי) בנהיגה נכונה – לא נשלחו לתובע באותו מכתב, אלא יצאו לגביהם שתי הודעות נפרדות. ויושם לב שני אמצעי התיקון הללו נדרשו לכאורה החל מאותו מועד (20/3/12) כפי שעולה מתדפיס ניקוד לנהג (סומן נ/5 במהלך כתיבת פסק הדין). לעניין זה יובהר כי אין מחלוקת שהתובע קיבל את ההודעה מפברואר 2014 על הצורך באמצעי תיקון של קורס בסיסי ואותו ביצע מייד לאחר קבלת המכתב וזאת במרץ 2014.

   מכל האמור אני מוצא כי לא ניתן לבסס ממצא שהתובע קיבל הודעה שהיא הודעת התלייה של רישיון הנהיגה וכי לאור אי הבהירות בסדרי הפעולה של אגף הרישוי, כאמור לעיל, לא ניתן לבסס הממצא ולו בדרך של ראיה נסיבתית.

    

7. לעניין העברת דבר דואר לידי התובע יש לשים לב שאמנם ברישומים הממוחשבים של רשות הדואר נרשם כי דבר הדואר "נמסר לנמען" (מסומן נ/4), אלא שלא ניתן ללמוד מאותו רישום אם מדובר במסירה לנמען גופו או למיופה כוח מטעמו ואם אכן הוצג ייפוי כוח כזה בפני נציג רשות הדואר. במצב דברים נוהג של רישומים ממוחשבים מצופה היה להציג את את החתימה, כדי לעמוד על מיהות החותם.

   מכל האמור אני מוצא שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח זכאותה לשלול כיסוי ביטוחי במקרה הנדון. יש אפוא לחייבה בשיפוי התובע.

    

   גובה הנזק:

8. אין מחלוקת בין הצדדים שהנזק הישיר לרכב האחר עמד על 14,110 ₪ (סומן נ/7 במהלך כתיבת פסק הדין). התובע אישר בעדותו ששילם לרכב האחר באמצעות סוכנות הביטוח קדמי של הרכב האחר וזאת ללא צורך בהליך משפטי (עמ' 7, ש' 12 ואילך לפרוט'). בנסיבות אלה לא ברור מדוע שולם סכום של 15,000 ₪ (סומן נ/8 במהלך כתיבת פסק הדין). יש לפיכך לאשר סכום הנזק הישיר בלבד.

   אעיר כי מדובר במחלוקת ממשית ולא איחור בטיפול מצד הנתבעת ולפיכך אין מקום לאשר ריבית חריגה. כך גם לא מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

    

    

   התוצאה:

9. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 14,110 ₪ בתוספת ריבית מיום 15/2/16 ועד מועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט של התובע סך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד של 2,476 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

    

   ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ט, 30 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.