רקע
1.בפני תביעה כספית בסך 50,000 ₪ (אשר במהלך המשפט הופחת סכומה לסך 46,000 ₪), שעניינה אחריותם הנטענת של בעלי מגרש ומוסך לנזקיו של בעלי רכב שנשרף בשטח המגרש, אולם לא היה מבוטח. התובע הוא בעלי הרכב ואילו הנתבעים הם חברה בע"מ, שלטענת התובע הפעילה מוסך, וכן בעליה. אלה יכונו בשמות: התובע, הנתבעת והנתבע, בהתאמה. דמות מפתח נוספת היא בנו של התובע, אבשלום בן יזרי, שיכונה: אבשלום.
כתבי הטענות
2.עפ"י כתב התביעה, בסוף 2007 או תחילת 2008 מסר התובע לנתבעים את רכבו, מסוג סיטרואן C5 משנת ייצור 2002, לצורך הצגתו במגרש מכוניות המצוי במתחם המוסך, לשם מכירתו לקונה פוטנציאלי. מצבו של הרכב היה מצוין, ומד-האוץ הראה על נסועה נמוכה במיוחד ( – לימים תוקן פרט זה, והועמד על ). מאחר שהרכב היה, בנסיבות אלה, מבוטח על ידי הנתבעים, ביטל התובע את פוליסת הביטוח שלו. הנתבעים התחייבו למכור את הרכב (וליטול את עמלתם כמקובל בענף, בשיעור 10%) או להחזירו לתובע אם לא יעלה בידם למוכרו. בחלוף שנה, בחודש דצמבר 2008 נשרף המוסך לרבות מכוניות רבות שעמדו בשטחו, ולרבות הרכב המדובר. אלא, שהתברר שאין כיסוי ביטוחי לרכב זה ע"י פוליסת הביטוח של המוסך, ומכאן התביעה. התובע טוען ששווי הרכב, על פי מחירון לוי יצחק, הוא 44,000 ₪, ועוד הוא תובע פיצוי בגין נזקים כלליים ובלתי ממוניים בסך 6,000 ₪.
3.עפ"י כתב ההגנה, הנתבעים כלל אינם עוסקים במכירת רכב מסוג יד שניה, ואינם מורשים לכך, אלא שמדובר במוסך המנוהל על ידי הנתבעת באמצעות הנתבע, ובמוסך זה אכן טופל הרכב המדובר מעת לעת. הנתבעים מכחישים כי הרכב נמסר להם לשם מכירתו, ומתנערים מכל אחריות לכך שהתובע ביטל, על דעת עצמו, את פוליסת הביטוח המקיף של רכבו. הנתבעים טוענים, כי לנתבע עסק נוסף, של שטיפת כלי רכב, המצוי בצמידות למוסך, ובעסק זה שותף עמו אבשלום, בנו של התובע, ובשטחו של עסק זה הועמד הרכב לשם הצגתו לעוברי אורח, בהסכמת הנתבע, אולם בלא כל התחייבות מצדו בקשר למכירתו. עוד טוענים הנתבעים, כי שווי הרכב למועד השריפה אינו כמופיע בכתב התביעה, אלא 36,500 ₪ בלבד, על פי המחירון, אולם אם לא נמכר במשך שנה, הרי שהן בשל מצבו הירוד והן בשל כך שעמד למשך שנה בלא ניע, יש להפחית כ-30%, ולפיכך שוויו אינו עולה על 25,550 ₪. בהקשר זה הם טוענים, כי מד האוץ הראה על , ולא כנטען בכתב התביעה.
הראיות
4.התובע צרף לכתב התביעה תצהיר מטעמו, ערוך שלא על פי ט' 17א לתוספת לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא כתצהיר עדות ראשית (אם כי הוא מנוסח בגוף שלישי, שלא כדין), ועוד צרף בהמשך תצהיר עדות ראשית של אבשלום, בנו. מטעם הנתבעים הוגש רק תצהירו של הנתבע, בתמיכה בכתב ההגנה, ושלושה עדים אלה נחקרו בדיון שהתקיים.
5.בפתח עדותו, הצהיר התובע על הטעות שנזכרה לעיל לעניין הנטען אודות הנסועה שעבר הרכב (ושחזרה והופיעה, כמות שהיא, הן בכתב התביעה, הן בתצהיר התובע והן בתצהיר אבשלום), ואמר כי מקור הטעות בכך שבשנת 2006, עת התמנה לתפקיד ציבורי, מסר את הרכב לאבשלום, ואז הראה מד האוץ על . התובע העיד, כי לא השתמש ברכב מאז שנת 2006, אם כי נשא בתשלומי הרישוי והביטוח לשנים 2006 ו-2007. אבשלום הוא שיזם את מכירת הרכב ומי שטיפל בכך. התובע אישר, כי הוא עצמו אינו יודע פרטים אודות כל מה שהוסכם עם הנתבעים, אלא מפי אבשלום. עוד אישר, כי אבשלום הוא שאמר לו שאין צורך לבטח את הרכב לשנת 2008, ודי יהיה בביטוחו לתקופה קצרה כשיהיה קונה. התובע העיד, שדברים אלה נאמרו בשעה שחידש את הרישיון השנתי לרכב, מאחר שנאמר לו על ידי הנתבע כי ישנו מתעניין ברכב. בחקירה חוזרת העיד, כי לא ידע שלנתבעים היה ביטוח מקיף עבור כלל הרכבים שניזוקו בשריפה.
6.אבשלום אישר את האמור לעניין הנסועה, והעיד כי מד האוץ הראה בפועל על מספר שנע בין ל-. הוא אישר כי הוא שותף של הנתבע בעסק שטיפת כלי הרכב, מאז תחילת 2009, דהיינו: לאחר השריפה, ושהעסק והמוסך סמוכים זה לזה ושוכנים על מגרש אחד. הוא אישר כי הוא שסיכם עם הנתבע כי הרכב ימסר לו לצורך מכירה, אולם לא ידע להסביר מדוע בתצהירו אין אזכור לכך. הוא העיד כי בעבר כבר מכר רכב באופן זה, בסיועו של הנתבע, ולעניין הביטוח טען, כי באותו מקרה קודם אמר לו הנתבע כי כלל המכוניות שבמגרש שלו מבוטחות על ידו. במקרה הנוכחי, בעת שהושם הרכב ברשות הנתבעים, נותרו לביטוח חודשים ספורים בלבד, ולפיכך לא טרחו לבטלו. הוא אישר שלנתבע יש עסק נוסף, העוסק בליסינג, ועוד עסק העוסק בהשכרת מכוניות, מלבד עסק המוסך המנוהל על ידי הנתבעת.
7.הנתבע העיד, כי כלי הרכב שהוא מחזיק במגרש הם של עסק הליסינג שלו או כלי רכב המטופלים במוסך, וכי כלי רכב אלה מבוטחים, בעוד כלי רכב אחרים העומדים במגרש אינם מבוטחים על ידו. הם אישר כי במגרש נמצאות גם מכוניות של עובדי המוסך ושלו-עצמו, ככל שיש בו חניה פנויה, אחרת מכוניות אלה מועמדות מחוץ למגרש. הוא אישר כי רכב התובע עמד במגרש במשך כשנה, וכי נאות לכך כטובה אישית לתובע ולאבשלום. הוא הכחיש כי סוכם על תמורה כלשהי שתינתן לו אם יימכר הרכב. הוא לא זכר להגיד אם ידע בזמן אמת כי הרכב כבר אינו מבוטח, ואם שוחח בעניין עם התובע או עם אבשלום. עם זאת, אישר כי אמר לתובע כי ישנו מתעניין ברכב, אשר התכוון לשלם עבורו 19,000 ₪, וכי אף טיפל בהכשרת הרכב לשם עמידה במבחן הרישוי השנתי (טיפול שעלותו כ-9,000 ₪). הוא אמר כי הדברים ארעו בסמוך לפני השריפה, וכי זו הסיבה שהרכב לא נמכר בסופו של יום. באשר לטיפול שנתן לרכב לקראת המבחן הסביר כי טיפול זה לא הפך את הרכב למבוטח לאור משך זמן הטיפול בו, ופקיעת הביטוח עם תום הטיפול. הוא אישר כי הוא מוכר מכוניות שהיו בליסינג אצלו, עד כדי 10-20 מכוניות בשנה, אולם אינו עוסק במכירתן. הוא הוסיף עוד, כי מד האוץ של הרכב הראה על 112,000 ₪ בסוף שנת 2006, בעוד השריפה היתה שנתיים לאחר מכן.
הטענות