1.בפני תביעה שטרית בסך 30,000 ₪, במסגרתה הוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 504110-01-16) שטר חוב בסכום זה, שנעשה ע"י הנתבע 1 (להלן – "הנתבע"), בערבותם של הנתבעות 2-3, להבטחת התחייבויות הנתבע לתובעת, בקשר עם הסכם שכירות מיום 7.9.2014, המתייחס לדירת מגורים ברעננה. הנתבעים הגישו התנגדות, ולאחר חקירת הנתבע ניתנה בהסכמה רשות להתגונן. לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, לבד מתצהיר התובעת בתמיכה בכתב תביעה (אשר, לצורכי פסק-דין זה, יכלול גם את המסמך שצרפה התובעת לבקשה לביצוע שטר, ושכותרתו "בקשה לפדות שטר חוב"), ותצהירי הנתבעים בתמיכה בהתנגדות. התובעת והנתבע נחקרו בישיבת ההוכחות (התובעת ויתרה על חקירת הנתבעות 2-3), והצדדים סיכמו טענותיהם.
2.אין חולק, כי הגם ששוכר הדירה הוא הנתבע, מי שהתגוררו בה בפועל הם פועלים זרים שהנתבע שיכן בה. אין גם חולק, כי הדירה עברה במהלך תקופת השכירות שיפוץ במסגרת פרויקט תמ"א 38, וכי תקופת השכירות בת 12 החודשים הוארכה עוד ב-3-4 חודשים בהסכמה. אין גם חולק, כי דמי השכירות שולמו במלואם, וכי הם נקבעו בתעריף נמוך במיוחד, נוכח מצבה של הדירה, והכרתו של הנתבע, כי אין בכוונת התובעת לבצע שיפוץ בדירה (למעט השיפוץ במסגרת פרויקט התמ"א, שכלל הוספת ממ"ד ומרפסת).
3.התובעת טוענת, כי לבד מכך שהפועלים שהתגוררו בדירה לא עשו כן ברשותה, הרי שהם גם הותירו אחריהם נזק למתקני הדירה, לרבות ריצוף ודלת בממ"ד, שהיה עליה לתקן לאחר לכתם; השתמשו בממ"ד (שנבנה ע"י הקבלן במסגרת השיפוץ, ולא אמור היה להיות בשימוש השוכר); השאירו ריהוט וחפצים, שהיה עליה לפנות; והשתכרו והרעישו והפריעו לשכנים שנדרשו להזמין משטרה – ומכאן זכותה להפעלת שטר החוב.
4.הנתבעים טוענים, מנגד, כי מתחילה היה ברור שלא הנתבע יגור בדירה, כי מצבה של הדירה היה ירוד ביותר ולא הורע במהלך תקופת השכירות, וכי לא הוכח שהדיירים בו הם שגרמו לנזקים הנטענים (ככל שאכן נגרמו נזקים כאלה).
5.התובעת התייחסה בחקירתה לסעיף 3 להסכם, שלשונו היא: "מטרת השכירות היא מגורי השוכר בלבד", אולם על המילה "השוכר" מסומן X. לדבריה, תוספת זו היא זיוף, ולראיה, היא לא חתמה ליד התוספת. היא הבהירה, כי אין ברשותה עותק בו הסימון אינו מופיע, וכי כוונתה היא, שהנתבע הוסיף את הסימון בלא ידיעתה ובלא הסכמתה. היא טענה כי ההסכם שבידיה הוא המקורי (הגם שהוא נחזה על פניו להיות צילום, ומכל מקום כולו בדיו שחורה), וכי אין בידיה הסכם חתום על ידה, אלא על ידי הנתבע בלבד, בעוד ההסכם החתום על ידה מצוי ברשותו.
6.היא סיפרה, כי הדירה היתה ריקה והוצעה לשכירות חודש אחד בלבד עד שהושכרה לנתבע, וכי השיפוצים במסגרת תמ"א 38 טרם חלו ביום החתימה, אלא רק העמדת פיגומים, וכי שיפוצים אלה כבר הסתיימו עד יום הדיון (למעט תיקונים אחרונים). היא סיפרה עוד, כי את הנזקים שהותירו אחריהם הדיירים תיקנה, למעט הנזקים לריצוף בממ"ד, אולם כי אין ברשותה קבלות, שכן הקבלן המבצע שעבד בפרויקט קיבל תשלום בלא להוציא קבלות, ובינתיים פשט את הרגל. כשנדרשה להסביר, מדוע לא ניתנה לנתבעים הזדמנות לבדוק את הנזקים הסבירה, כי פנייתם היתה לאחר שאלה כבר תוקנו. היא סיפרה, כי ברשותה הקלטות של שיחות שונות, אולם לא ידעה להסביר מדוע לא הוגשו אלה לתיק בית המשפט.
7.היא אישרה, כי ביקרה בדירה מספר פעמים במהלך תקופת השכירות, וטענה שראתה כבר אז את הנזקים, ואף צילמה אותם. את הסכמתה להארכת תקופת השכירות למרות הנזקים הסבירה בכך, שהיה קשה להשכיר את הדירה באותו שלב במצבה לאנשים אחרים, והיא נזקקה להכנסה. באשר לתריס החשמלי, שלדבריה נהרס, סיפרה כי בעקבות סערה שפקדה את האזור כבה החשמל, ואז ניסו הדיירים לפתוח אותו בכוח והרסו אותו. היא אישרה, כי לא ראתה את פעולת הפתיחה הידנית, אולם הסיקה זאת נוכח דברי אנשי קבלן המשנה, כי התריס הותקן כהלכה, ונוכח התרשמותה מהדיירים, שנהגו לשתות לשכרה (כך על פי דיווחי שכנים). היא עמדה על טענתה, כי הדיירים העלו בלון גז לדירה, בניגוד להוראות, אך לא יכולה היתה להצביע על נזק בפועל שנגרם עקב כך.
8.הנתבע העיד, כי ראה את הדירה לפני ששכר אותה, וכי היא היתה במצב ירוד ביותר, אולם התאימה למטרת השכירות, שהיא השכנת פועלים זרים ממזרח אירופה, וכן התאימה למחיר המבוקש – 2,500 ₪ בחודש במקום 4,000 ₪ דמי שכירות לדירה מקבילה בבניין סמוך. הוא טען, כי גילה לתובעת את מטרת השכירות במפורש, ואף ציין בפניה כי הוא עורך-דין המתמחה בתחום עובדים זרים ומייצג חברות בניה.
9.במאמר מוסגר אציין (שכן העניין חורג מגבולות הסכסוך בין הצדדים), כי מטרידה ההכרה, שאדם המשכן פועלים זרים סבור שאין כל בעיה עם שיכונם בדירה שהיא במצב ירוד ביותר, מלכתחילה, ואף עוברת שיפוץ מסיבי במשך תקופת השכירות.