תא"מ 32679-10-11 גהן ואח' נ' א.מ.ק. אולמי שמחות - ראש העין בע"מ,תא"מ 18331-01-12 א.מ.ק. אולמי שמחות - ראש העין בע"מ נ' גהן

לפניי שתי תביעות, שעילותיהן – סכסוך על אירוע בר-מצווה שהתקיים ביום 4.7.2011 (להלן: "האירוע").

התביעה האחת – נושא תא"מ 32679-10-11 – היא תביעה שהגישו מרדכי וסיגלית גהן (להלן: "גהן") נגד חברת א.מ.ק אולמי שמחות ראש העין בע"מ, המפעילה אולם אירועים הנושא את השם המסחרי "אולמי אופיר" (להלן תכונה חברת א.מ.ק – "האולם"). תביעה זו תכונה להלן – "תביעת גהן". גהן טוענים, כי האולם התרשל בהכנת האירוע, לא סיפק אוכל בכמות ובאיכות הנדרשים, לא עמד בסיכומים מוקדמים ביחס לסוג האוכל שיוגש, ובעיקר – ביחס למאכלים בוכריים מסורתיים, וכי חלק מן האוכל שהוגש באירוע הדיף ריח רע והיה בלתי ראוי למאכל.

התביעה האחרת, נושא תא"מ 18331-01-12, ראשיתה בתביעה לסכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. זוהי תביעתו של האולם נגד גהן לתשלום יתרת התמורה בגין האירוע.

אקדים מאוחר למוקדם ואציין, כי לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומרים שבתיק, לרבות בסיכומים שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת גהן להידחות במלואה, ודין תביעת האולם להתקבל במלואה. להלן יובאו נימוקיי לכך, בתמצית.

ראשית יש לציין, כי בכתב התביעה בתביעת גהן – שהיווה גם את תצהיר העדות הראשית מטעם גהן – לא הוצג כל נזק של ממש, ובוודאי שלא הובאו ראיות להוכחתו של נזק. די בכך על מנת לדחות את התביעה לנזקים ממוניים. אולם גם אם נבחן את הנזקים הבלתי ממוניים הנטענים, ובהם עגמת הנפש הנטענת וה"בושה" שחשו גהן, לטענתם, בשל אי-הצלחתו הנטענת של האירוע – גם אז אני בדעה כי לא ניתן להטיל אחריות לנזקים אלה על האולם.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי גהן הזמינו אירוע ל-120 אורחים (וראו לעניין זה סעיף 7 לכתב התביעה בתביעת גהן). אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי בפועל הגיעו לאירוע לפחות 200 אורחים, כאשר האולם הציג "אישור קבלת אולם" (נספח ב' לכתב ההגנה) אשר בו חתום התובע 1 על אישור כי סופקו בפועל 228 מנות.

אמנם גהן העלו טענות מטענות שונות ביחס למספר המנות שהוגשו בפועל (וראו לעניין זה עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 13 – 16), אולם טענות אלה אינן מקובלות עליי, ולאור התרשמותי הכללית מעדותו של מר גהן, אינני רואה לייחס לה משקל רב.

לעניין התרשמותי מעדותו של מר גהן אציין, כי עדות זו הייתה מגמתית, נטתה להגזים בחומרת התנהלות האולם, והתבססה – רובה ככולה – על שמועות מאת "אורחים" שלא הובאו לעדות. אינני מקבל את הטענה כי מר גהן נאות לחתום על מספר אורחים גבוה בלמעלה מ-10% מן המספר האמיתי רק כדי "לברוח" מהאולם בגלל "הסרט שעשו לי שם", כלשונו, ועל כן אני קובע, על יסוד חתימתו של מר גהן על נספח ב' לכתב ההגנה, כי מספר האורחים שהגיעו לאירוע בפועל עמד על 228 נפש.

עובדה זו, של מספר האורחים שהגיעו לאירוע, מאירה באור שונה את ההתרחשות כולה: שוב אין לפנינו אולם שלא הצליח לעמוד במטלה הפשוטה של קיום אירוע בר-מצווה מצומצם בהיקפו, כי אם אולם שנדרש, מלכתחילה, להכין אירוע ל-120 איש, ומצא את עצמו מתמודד מול אירוע כמעט כפול בהיקפו.

בנסיבות אלה, אני סבור שכל "עגמת נפש" או "בושה" שנגרמו לגהן – מידיהם שלהם נגרמו, שכן אף שמקובל שאולם אירועים נערך לחריגה בשיעור מסוים מהיקף המוזמנים המתוכנן, אולם אין זה סביר לדרוש מהאולם להיערך מראש לחריגה בשיעור הקרוב ל-100% מהיקף ההזמנות.