תא"מ 32625-10-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שבירנסקי

זוהי תביעה לתשלום חוב בסך 8,645.96 ₪ שלטענת התובעת חב לה הנתבע עבור שירותים ועבור ציוד שסיפקה לו.

התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ. התנגדות שהגיש הנתבע התקבלה, וניתנה לו רשות להתגונן. אין חולק שהתובעת סיפקה לנתבע שני מכשירים – טלפון נייד מסוג סמסונג וטאבלט (להלן" "הסמסונג" ו"הטאבלט" בהתאמה). טענת הנתבע בהתנגדותו הינה כי ההסכם המחייב בין הצדדים הוא הסכם מיום 15.7.12, וכי הובטח לו על ידי סיוון כהן, נציגת התובעת שעימה נעשה ההסכם, שיחויב בתשלום חודשי של 269 ₪ כולל מע"מ וכולל התשלום עבור הציוד. לטענת הנתבע, לאחר שבמספר חשבוניות גבתה ממנו התובעת סכום גבוה מזה שעליו הוסכם, ביטל את הוראת הקבע.

התובעת טוענת כי חובו של הנתבע מורכב משלוש חשבוניות שלא שולמו, המסתכמות בסך של 1,452 ₪, מיתרת עלות הסמסונג בסך 3,668 ₪ ומיתרת עלות הטאבלט בסך 2,697 ₪.

הנתבע הגיש את הסכם ההתקשרות מיום 15.7.12 (להלן: "ההסכם הראשון"). על גביו של הסכם זה מוקפים בעיגול סכומי החיוב והזיכוי שמהם מורכב התשלום שבו יחויב הנתבע. כמו כן מופיע חישוב בכתב יד שלפיו מסתכמים סכומים אלה ב-269 ₪ לחודש, המורכבים מתשלום של 139 ₪ לחודש עבור שירותים, ושל 129.90 ₪ לחודש עבור הציוד (למשך 36 חודשים). התובע מסר כי הכיתוב נעשה על ידי נציגת התובעת, סיוון כהן (להלן: "כהן") כשציינה בפניו מה יהיה גובה התשלום החודשי שלו. עדותו זו לא נסתרה, שכן התובעת לא הזמינה את כהן לעדות, ואני מקבלת אותה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת לשאלה למה מתייחס התשלום החודשי של 269 ₪: האם רק למכשיר הסמסונג ולשימוש בו, כטענת התובעת, או עבור כל הציוד וצריכת השירותים הן בסמסונג והן בטאבלט, כטענת הנתבע. התובעת מציינת כי ביחס למנוי המקושר לטאבלט נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, אף הוא ביום 15.7.12 (נספח ת/7 לתצהיר התובעת).

מעיון בחומר שהוגש עולה כי ביום 15.7.12 נחתמו בין הצדדים שני הסכמים: ההסכם הראשון, המתייחס למספר מנוי 052-3954336 המשויך לסמסונג, והסכם נוסף, המתייחס למנוי מספר 050-2173104, המשויך לטאבלט. ואולם טענת הנתבע כי כהן הסבירה לו שהסכום החודשי שיהיה עליו לשלם עבור כל הציוד והשירותים הינו 269 ₪ לא נסתרה, שכן כהן לא הוזמנה על ידי התובעת לעדות. הסכמי הנתבעת מכילים עמודים רבים, ומנגנון חישוב העלות (במנגנון של חיוב-זיכוי) שבהם הינו מורכב. ברי כי הלקוח אינו מסוגל בעת ההתקשרות לקרוא את ההסכם כולו ולבצע חישוב של העלויות, והוא מסתמך בעניין זה על דברי נציג התובעת. התובעת בחרה שלא להזמין את כהן לעדות. גרסת הנתבע, שהינה סבירה, לא נסתרה. לפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבע כי כהן מסרה לו שהסכום החודשי שיהיה עליו לשלם עבור מלוא השירותים והציוד הוא 269 ₪, מתוכם 129.90 ₪ עבור הציוד ו-139 ₪ עבור השירותים.

מכאן שחובו של הנתבע לתובעת הינו בסך של 3,668 ₪ עבור ציוד, ובנוסף שימוש במשך שלושה חודשים בעלות של 139 ₪, דהיינו 417 ₪. חובו של הנתבע לתובעת מסתכם, איפוא, בסך של 4,085 ₪.

הנתבע טוען בהתנגדותו כי מחובו לתובעת יש לקזז סך של 937.99 ₪ ששילם לתובעת ביתר בחשבוניות קודמות. הואיל וקבעתי שהיה על הנתבע לשלם סך של 269 ₪ לחודש, אני מקבלת את הטענה. התוצאה היא שחובו של הנתבע לתובעת הינו בסך 3,147 ₪.

הנתבע מוסיף וטוען כי מספר ימים לאחר שחתם על ההסכמים ביקש לבטל את העסקה, אך התובעת סרבה. הואיל ונעשה שימוש במכשיר הטאבלט לא היה הנתבע זכאי לבטל את העסקה.