תא"מ 32577-03-13 אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' חוברה

1.לפניי תביעה נזיקית-כספית במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה במסגרת מעורבותו בתאונת דרכים שאירע ביום 14.9.12 ברחוב הרב קוק בירושלים.

2.התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פורד פוקוס מ.ר. 78-126-68 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מונית מסוג סקודה דיזל טורבו, מ.ר. 83-899-25 (להלן: "רכב הנתבע").

3.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת עמד בחנייה, רכב צד ג' פגע בחלקו האחורי-שמאלי והיסב לו נזקי רכוש בהתאם לחוות דעת שמאי הרכב מר ארז חרמוני מיום 11.11.12 בסך 1,331.10 ₪. רכב התובעת תוקן בהתאם לחשבונית מס מס' 34171 מיום 30.9.12. התובעת אף נשאה בהוצאות שמאי בסך 250 ₪ ( לא כולל מע"מ).

4. אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב הנתבע עמד במקום מוסדר לחניית מוניות בלבד והוריד נוסע כאשר רכב התובע נסע לאחור ופגע עם חלקו השמאלי-אחורי בחלק הקדמי ימני של רכב הנתבע.

5.ביום 7.12.14 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה.

בעדותו טען עד התובעת, מר משה מקסימוב, כי עמד ברחוב הרב קוק בקצה הרחוב במקום ללא מוצא בו ניתן לחנות לצורך פריקה וטעינה. לדבריו, רכבו בלט מעט לתוך הכביש בהמתנה לרעיתו העובדת בקרבת מקום, כאשר, רכב הנתבע הגיע מאחוריו ושפשף את חלקו האחורי-שמאלי של רכבו עם הפינה הימנית קדמית שלו.

הנתבע העיד בפניי אודות נסיבות התאונה. לדבריו, הינו נהג מונית והוא חנה מאחורי רכב התובעת על מנת להוריד נוסע. הנתבע יצא מרכבו כדי להוריד את הכבודה של הנוסע כאשר רכב התובע החל בנסיעה לאחור תוך שפגע עם הצד השמאלי אחורי שלו בצד הימני קדמי של רכב הנתבע. לדבריו, הנוסע היה עד לקרות התאונה והוא יודע את פרטיו וכי הוא לא חשב להזמין את העד למשפט זאת כדי לא להטרידו בעניין פעוט. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי לא ראה את רכב התובעת נוסע לאחור רק שמע את הבום. כמו כן, ציין כי תיקן את הנזק לרכבו בכ- 1,000 ₪ ואולם נוכח הטורח הכרוך בכך, לא מצא לנכון לדרוש את הטבת הנזק מנהג התובעת.

6.לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

הנני מעדיף את גרסת עד התובעת על פני גרסת הנתבע. בעניין זה יצויין, כי הגם ומוקדי הנזק מתיישבים עם שתי הגרסאות ומשכך, לא ניתן להכריע את הכף על יסוד הראיות הנ"ל בלבד. עם זאת, התרשמתי מעדותו של עד התובעת כעדות מהימנה שלא נסתרה על ידי ראייה חיצונית והינה נטולת אינטרס אישי. העד למעשה הינו אדיש לתוצאות ההליך ולא הובאה כל טענה או ראייה סותרת אף בעניין זה. לעומתו, הנתבע הינו בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך כאשר עדותו נמצאה כעדות יחידה ללא כל סיוע.