עו"ד לדרמן נ' ארביטראז' סוכנות לביטוח בע"מ ואח'

תביעה בהתאם לסעיף 30 א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב (1982), בהמשך לשליחת דוא"ל לתובע מהנתבעים המהווה לטענתו דבר פרסומת בהתאם לחוק.

בהתאם לסעיף 30 א(י) (3) לחוק התקשורת רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום של 1000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל התובע מהנתבעים בניגוד להוראות החוק ועל כן הוגשה התביעה בסכום זה.

ההודעה שנשלחה לתובע הינה כדלקמן:

"מעסיק יקר החל מתאריך 02/2018 חובה עליך לדווח באמצעות ממשק מעסיקים את תשלום התנאים הסוציאלים של העובדים.

הינך זכאי לפגישה של במשך שעה על חשבוננו במהלכה נסביר על משמעות החקיקה עבורך כמעסיק.

המעסיקים נמצאים תחת מבול של חקיקה, רגולציה ובקשות של עובדים, תן לנו להיות המטריה שלך".

הנתבעים טענו שהמייל נשלח לתובע שכן היה ברשימת מעסיקים שנקנתה מחברה בשם ליאור כהן, כאשר אותה חברה התחייבה שמדובר במעסיקים בלבד. מדובר בפרסום יחיד ואין בכך משום עבירה על החוק.

סעיף 30א. (ב) לחוק התקשורת קובע את האיסור האמור, וזו לשונו:

"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".

האם התובע אינו יכול להחשב כבית עסק לצורך הפניה שנערכה אליו ?

התובע אומנם עורך דין, אולם יכול והינו מעסיק אחרים כגון מזכירה, מתמחה וכו' ועל כן אף פניה לעורך דין כפי שנערכה יכולה להחשב כפניה לבית עסק, שכן הפניה הופנתה למעסיק אשר אף התובע יכול להחשב בגידרה.

האם הוראות החוק ביקשו להחריג עורכי דין? האם המונח בית עסק אינו כולל במובנו הרחב אף את התובע, עורך דין כמעסיק אחרים?

התובע לא הרים את נטל ההוכחה בענין זה שכן מלבד טענתו שאינו בגדר מעסיק, לא צירף כל ראיה ו/או הוכחה לכך.

בהתאם לאמור לעיל נכנסת פניה יחידה זו למסגרת החריג בסעיף לפיו פניה חד פעמית לנמען שהוא בית עסק לא תחשב כהפרת הוראות החוק.