לפניי תביעה שהוגשה בדרישה לפיצויים בהתאם לסעיף 5 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: החוק).
-
אליבא דתובעים, התובע מכהן כיו"ר הנֶגְדָּה (אופוזיציה) בעיריית ביתר עילית ויו"ר ועדת הביקורת. בשנת 2014 הקים התובע ביחד עם אחרים את התובע 1 (להלן: המוקד), במטרה שיספק לתושבי העיר והסביבה שירותי רפואה, שירותי אמבולנס ועזרה כללית, פיזית וכספית. הצורך בהקמת המוקד התעורר נוכח מספר התושבים הרב ומספרם הגדל של הילדים בעיר (כ-30,000), אשר בהעדר מענה רפואי בשעות הלילה, נאלצו לנסוע למרכזים רפואיים בירושלים.
-
לצורך עדכון התושבים בקיומו של המוקד הרפואי, העלאת המודעות בקרב התושבים, ומשיכת לקוחות ותורמים, הוחלט לפרסם את המוקד בעיתונים המתפרסמים בעיר, לרבות בעיתונים השבועיים אותם מפעילה הנתבעת ("אמצע שבוע" ו"שבוע טוב"). בעקבות סירוב בו נתקל התובע בפניה טלפונית למזכירות הנתבעת, פנה התובע לנתבע, מנהלה של הנתבעת. בשיחה שהתקיימה בין השניים סורב התובע בטענה שראש העירייה המכהן יראה בפרסום כמחאה אישית נגדו ואין בכוונת הנתבע לריב עם העירייה בשל פרסום המודעה.
התובע ניסה לשכנע את הנתבע שהמודעה אינה פוליטית, אך הנתבע עמד בסירובו והצהיר שאין לו כוונה להפסיד את ראש העירייה כלקוח. כנטען בכתב התביעה, אף לו היה מדובר בפרסום פוליטי, לא היה מקום להפליית התובע לרעה.
-
לגישת התובעים סירוב הנתבעים לפרסם את המודעה נבע ממניעים פסולים, נוכח השקפתו והשתייכותו הפוליטית של התובע. מאחר שהנתבעת מספקת שירות ציבורי, אל לה לפעול בצורה בלתי שוויונית ומפלה. בנסיבות בהן עסקינן, מתקיימות כלל העילות המפורטות בחוק כמקימות חזקה לקיומה של הפליה.
-
הנתבעים עתרו לדחות את התביעה. לטענתם, לא ניתן לראות בעלוני הנתבעת "עיתון", אלא עלונים פרסומיים שהחוק אינו חל עליהם. לטענתם ההבדל נעוץ בעובדה שהעלונים אינם מכילים מידע עיתונאי, כתבות, דעות או כל דבר אחר שניתן לראות בו עיתון, אלא מכילים תוכן פרסומי-שיווקי גרידא.
-
עוד טענו הנתבעים שהתובעת 1 היא עמותה ללא מטרות רווח הפועלת בתחום הבריאות. אין מדובר בעמותה פוליטית ולא ניתן להפלותה על רקע השתייכות או השקפה כאמור. אשר לתובע, הרי שהוא לא ביקש שירות כלשהו עבור עצמו ואזי, לא הופלה לרעה. רצונו של התובע בפרסום המודעה אינו מקים זכות כלשהי. במהלך השיחה שהוקלטה על ידי התובע, הדגיש התובע מספר פעמים שאין הוא צד למודעה שפרסומה התבקש. שמו לא מוזכר בה והוא אינו לוקח חלק אישי בעניין.
-
לגישת הנתבעים, החזקות המנויות בחוק אינן מתקיימות שכן הנתבעת לא ביררה פרטים הנוגעים לעילות ההפליה וסירובה לא נבע מבירור שכזה וכן, מאחר שהנתבעת לא הסכימה לתת שירות דומה לגורמים אחרים. אף אם יעלה בידי התובעים לבסס חזקה לקיומה של הפליה, הרי שהנתבעת לא נמנעה בעבר מלפרסם פרסומים מטעם התובע ומפלגתו, עובדה השוללת טענה להתנכלות על רקע פוליטי.
מעבר לאמור לעיל, המחאה שהועברה ע"י התובע בעבר לתשלום עבור פרסום בעלוני הנתבעת, חוללה בהעדר כיסוי. האמור לימד את הנתבעים על הזהירות שעליהם לנקוט בכל הנוגע לפרסומים עבור התובע. בסיכומיהם טענו הנתבעים "...הסרוב לבצע את הפרסום נובע כולו ממניעים כלכליים...".
-
הנתבעים הכחישו כל קשר לראש העירייה- חברי, מסחרי או עסקי והוסיפו כי זכותם לסרב לפרסם מודעות על פי שיקול דעתם הבלעדי. הנתבעת היא חברה פרטית ונתונה לה הזכות לבחור את לקוחותיה באופן שישיא רווחיה ולא יפגע במעמדה. למול איסור הפליה עומדים חופש העיסוק והזכויות הקנייניות של הנתבעים.
לטענתם התובעת יכלה לפרסם בעיתונים של ממש והיא ניצלה אפשרות זו. עובדה זו מצדיקה מתן עדיפות לזכויות הנתבעים לחופש ההתקשרות וזכויות קניין. לגישת הנתבעים, בביצוע פרסום לטובת התובע יש כדי לפגום בקשר עם העירייה ופרסומים מטעמה, שיקול עסקי שעלון פרסומי רשאי לשקול.