תא"מ 31264-02-15 מנגד ואח' נ' בורכאל ואח'

בפניי תביעה בגין נזקי רכב מספר רישוי 78-639-68 להלן: "רכב התובעים") בתאונה מיום 20.8.2014 בה מעורבת משאית מספר רישוי 13-166-15 של הנתבעים (להלן: "משאית הנתבעים").

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב, המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו. כן קיימת מחלוקת בשאלת הנזק.

לגרסת התובעים בכתב התביעה, בעת שרכב התובעים היה בעצירה מלאה עקב עומס תנועה, משאית הנתבעים הגיחה מאחור ובשל אי שמירת מרחק פגעה ברכב התובעים בחלקו האחורי.

לגרסת הנתבעים בכתב ההגנה, משאית הנתבעים נסעה כדין בנתיבה או אז הגיח רכב התובעים מימין מבלי ליתן זכות קדימה למשאית וגרם ברשלנותו לתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדותם של הנהגים המעורבים. בחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים ועל יסוד מכלול הראיות שבפניי ראיתי לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהגת רכב התובעים: 70%; נהג משאית הנתבעים: 30%.

ממכלול הראיות שבפניי הגעתי למסקנה, כי התאונה מתרחשת בעת שרכב התובעים הגיע מנתיב השתלבות מימין לנתיב נסיעת משאית הנתבעים ועבר לנתיב משאית הנתבעים, כגרסת נהג משאית הנתבעים. גרסת נהג משאית הנתבעים בעדותו הייתה אחידה לגרסה שנמסרה בטופס ההודעה (שמועדו יומיים לאחר התאונה), לתרשים מהלך התאונה שצורף לטופס ההודעה ולנטען בכתב ההגנה. מנגד, גרסת נהגת רכב התובעים לא הייתה אחידה לגרסת התובעים בכתב התביעה ולגרסה שנמסרה בטופס ההודעה (הטלפוני ובכתב יד), בהם נטען כי משאית הנתבעים לא שמרה מרחק ופגעה ברכב התובעים מאחור.

נהגת רכב התובעים אישרה, שרכב התובעים הגיע מימין לנתיב נסיעת משאית הנתבעים והשתלב מימין לנתיב נסיעת משאית הנתבעים. נהגת רכב התובעים העידה כי היה עומס תנועה בכביש אליו השתלב רכב התובעים והיא ראתה את משאית הנתבעים קודם למעבר הנתיב. מדבריה עולה כי היא זיהתה מרווח לפניי המשאית אליו ביקש רכב התובעת להיכנס, וכי רכב התובעים עבר לנתיב המשאית ונעצר בשל רכב לפניו (עמ' 6 שו' 25). למרות מהלך מעבר הנתיב לנתיב משאית הנתבעים, שלדברי נהגת רכב התובעים היה בו עומס תנועה, נהגת רכב התובעים לא יודעת לומר בעדותה אם משאית הנתבעים הייתה בעצירה או בנסיעה. לא השתכנעתי בנסיבות העניין שבמעבר לנתיב משאית הנתבעים אמדה נהגת רכב התובעים נכונה את המרווח להשתלבותה, בשים לב לעומס התנועה בנתיב, לכך שלא ידעה לומר האם בעת מעבר הנתיב הייתה משאית הנתבעים בנסיעה או בעצירה וכן לכך שהלכה למעשה רכב התובעים נעצר לאחר מעבר הנתיב. כן לא ראיתי להסתמך על גרסת נהגת רכב התובעים, לראשונה בעדותה המאוחרת בבית המשפט לכך שהיא אותתה טרם מעבר הנתיב, וכי רכב התובעים השלים בעת התאונה את מעבר הנתיב אולם טרם התיישר. מדובר בגרסה כבושה שלא נזכרה בטופס ההודעה. בנסיבות אלה מירב האחריות לתאונה בשיעור שקבעתי מוטל על נהגת רכב התובעים.

לנהג משאית הנתבעים, אף הוא אחריות לתאונה. על אף המסקנה אליה הגעתי בנוגע לאופן התרחשות התאונה, מוקדי הנזק בכלי הרכב (חלק אחורי שמאלי, כאשר כנף אחורי שמאלי ומגן אחורי ניזוקו) תומכים במסקנה כי רכב התובעים היה בשלהי השלמת המעבר לנתיב והיה עם מרבית חלקו בנתיב משאית הנתבעים ולפניה. נהג משאית הנתבעים אישר בחקירתו שלא ראה את רכב התובעים לפני התאונה ומעדותו עולה כי המשאית שהייתה בעצירה בעומס תנועה, החלה בנסיעה כשרכב התובעים השתלב לנתיבה (עמ' 8 שו' 15-17). מוקד הנזק ברכב התובעים (חלק אחורי שמאלי) תומך במסקנה שהיה היה על נהג משאית הנתבעים להבחין במעבר רכב התובעים נתיב לפני משאית הנתבעים קודם שהחל בנסיעה. נהג משאית הנתבעים אישר כי הביט קדימה, בשמה של זכות הקדימה שיש לו לנסיעה בנתיבו, אולם זו אינה זכות מוחלטת והיה עליו להסתכל לימין, לנתיב ההשתלבות מימינו ולהבחין במעבר רכב התובעים נתיב קודם שהחל בנסיעה, ומכאן אחריותו בשיעור שקבעתי.