תא"מ 30786-01-16 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 22.5.2015 בה מעורב אופנוע שבוטח אצל הנתבעת (להלן: "אופנוע הנתבעת").

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב התובעת, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

נהג אופנוע הנתבעת -80%, נהג רכב התובעת - 20%.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה ולהעדיפה על פני גרסת נהג רכב הנתבעת. נהג רכב התובעת העיד עדות קוהרנטית וכנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהג התובעת, לפיה אופנוע הנתבעת הגיע בנסיעה מהמדרכה מימין לנתיב השמאלי מבין שלשה נתיבים בהם הוסע רכב התובעת, חצה בנסיעה במעבר החצייה את שני נתיבי הנסיעה מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת והשתלב בנתיב נסיעת רכב התובעת שהוא חוסם את נתיב נסיעתו, נתמכת בסרטון שהוצג בדיון המתעד מהלך נסיעת אופנוע הנתבעת במועד שלאחר התאונה כגרסת נהג התובעת ובאישורו של רוכב קטנוע בעדותו כי הוא נוהג לנסוע על המדרכה וחצה פעמיים או שלוש את מעבר החציה כדי להשתלב בנתיב הנסיעה. אל מול גרסת נהג התובעת, גרסת רוכב הקטנוע לפגיעת רכב התובעת בקנוע מאחור בשל אי שמירת מרחק לא הייתה משכנעת. עדותו של רוכב הקטנוע הייתה מתפתלת, ונמצאה תלויה על בלימה עת שאישר בחקירתו כי נסע בנתיב האמצעי, אף שרכב התובעת הוסע בנתיב השמאלי. טענת רוכב האופנוע לאי יכולת להשתלב כדין מהמדרכה לנתיבי הנסיעה בשל עמודי הברזל במדרכה, נסתרה בתמונות זירת התאונה וכשהתבקשה התייחסותו לגרסת נהג התובעת לאופן התרחשות התאונה, תשובתו: "לא זוכר, גם לא שיצאתי משם" (עמ' 5 שו' 4) מעוררת קושי להסתמך על עדותו.

מיקום הנזק ברכב התובעת מסתבר, אף הוא, עם גרסת נהג התובעת, יותר מגרסת רוכב האופנוע. רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב תמונות ניזוק במוקד חזית ימין, כאשר פגוש קדמי וביטנה לכנף ימין ניזוקו ובתמונות הרכב (ת/2) נראים סימני פגיעה במוקד חזית ימני וסימני חיכוך בחלק התחתון של הכנף הקדמי ימני, המסתברים עם מעבר האופנוע מימין לשמאל, כגרסת נהג התובעת. לדברי רוכב הקטנוע, אין נזק באופנוע, למעט נקודה קטנה בלוחית הרישוי (עמ' 3 שו' 29 ועמ' 4 שו' 1), אלא שבתמונת תקריב של לוחית הרישוי באופנוע לא נראה נזק והנקודה לה טען רוכב האופנוע היא נקודת החיבור של לוחית הרישוי לאופנוע. רוכב האופנוע העיד שמהירות נסיעתו הייתה 30 קמ"ש (עמ' 3 שו' 27). מהירות נסיעת רכב התובעת, על פי עדות נהג התובעת הייתה 40-50 קמ"ש, במהירות כזו של כלי הרכב, לא סביר כי אילו רכב התובעת היה פוגע באופנוע מאחור לא היה האופנוע ניזוק.

במכלול נסיבות אלה, משקיבלתי את גרסת נהג התובעת לתאונה אני מטילה את מירב האחריות להתרחשות התאונה, בשיעור שקבעתי, על רוכב האופנוע אשר הפר את הוראות תקנה 21(ב), 40 ו-41 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961.

עם זאת בנסיבות העניין ראיתי להטיל אחריות על נהג התובעת, בשיעור שקבעתי. נהג התובעת אישר בעדותו שהבחין באופנוע יורד מהמדרכה בנסיעה וחוצה שני נתיבים מימינו. במקום לבלום את הרכב, בשים לב לכך שהנהג אישר בעדותו כי לא היו כלי רכב מאחוריו, המשיך נהג התובעת בנסיעה במהירות של 40-50 קמ"ש, ובחר להאט ולצפור, אף שצריך היה לצפות כי האופנוע שחצה את הנתיבים מימינו ימשיך ויחצה את נתיבו.

אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,956 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.