תא"מ 29968-05-14 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דעבול ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 4,842 ₪ ותביעה שכנגד כספית על סך 2,689 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 27.12.2013, בין כלי רכב מ"ר 93-635-36 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-556-58 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים בקשר עם נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים. נהגת רכב התובעת תישא באחריות בשיעור של 75% ונהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 25%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר התרשמתי מעדותו כי היא מהימנה והתיאור שלו לנסיבות התאונה מתיישב עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה ועם מוקדי הנזק, זאת על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת.

גרסתה של נהגת רכב התובעת העלתה סימני שאלה . כך למשל, היא מעידה כי היא המתינה לאחר שבלמה את רכבה במשך דקה אחת או שתיים, תוך שהיא מתלבטת לאן לפנות ימינה או שמאלה. עוד שוללת נהגת רכב התובעת את נסיעתה לאחור בעוד שלא ברור כיצד רכב הנתבעים קיבל מכה בדופן ימין אחורי.

שוכנעתי כי נסיבות התאונה היו כפי תיאורו של נהג רכב הנתבעים, ולכן עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב התובעת. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מאחריות מאחר שלטעמי הוא יכול היה לנקוט באמצעים טובים יותר ובצורה קפדנית יותר למניעת התאונה, בין על ידי וידוא כי נהגת רכב התובעת הבינה כי הוא מבקש לעקוף אותה וכי העקיפה אפשרית ובטוחה ובין על ידי התאזרות בסבלנות נוספת על מנת שרכב התובעת יפנה ליעדו.