מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' לוי ואח'

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת. 

אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא ההנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול החומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה תחולק בין שני נהגי רכבי הצדדים באופן שאחריותה של הנתבעת תעמוד על שיעור של 75% ואחריותו של נהג התובעת תעמוד על שיעור של 25% בלבד.

הגם שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט האני מוצא לבסס את מסקנתי באופן תמציתי.

אני סבור כי נהגת רכב הנתבעות שהיא גם הנתבעת 1, לא האטה את נסיעתה כפי שתיארה בעדותה, ביודעה כי זכות הקדימה היא שלה, הנתבעת 1 לא ראתה את הרכב שמגיע משמאל מכיוון שגם לא יכלה לעשות כן, וזאת בשל שדה ראייה חסום על ידי הבניין הפינתי, שהרי בכדי שנהג רכב התובעת יתאפשר לו לפתוח שדה ראייה חייב הוא בלית ברירה להתקדם באופן שקצה הרכב הקדמי יבלוט כמעה לתוך הצומת (ראה התמונה שסומנה ת/3), הנתבעת עצמה מעידה בגרסתה כי גם לה לא היה שדה ראייה, וכי היא יכולה לראותו אותו רק שני מטר לפני הצומת (ראו פרוטוקול הדיון מיום 27.04.2017 עמ' 4 שורות 20-21), גם בטופס הודעתה של הנתבעת 1 לחברת הביטוח, אין זכר לכל האטה מצידה. כמו כן עולה מעדותה של הנתבעת 1 כי במהלך נסיעתה, ולמרות שהכביש הינו דו סטרי,

נצמדה לשמאל הדרך או לכל הפחות לא הפקידה להיצמד לימין לנתיב נסיעתה לקראת הצומת.

גם על נהג רכב התובעת היה לתת זכות קדימה לרכב שבא מימין, דבר שלא הקפיד עליו במיוחד האומנם נכון הדבר כי הוא חייב לפתוח שדה ראייה, אבל נראה כי הוא הפריז במידת כניסתו לצומת בכדי לפתוח שדה ראייה.

אני סבור כי הנתבעת 1 נסעה באופן רצוף לתוך הצומת בהסתמך על זכות הקדימה הנתונה לה ולא נתנה את לבה לרכב שבא משמאלה כאשר אף נהג רכב התובעת לא נקט בזהירות המתחייבת בכניסה לצומת.