תא"מ 29032-03-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הרבסט ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 4,021 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.12.2012 בין כלי רכב מ"ר 36-775-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 98-622-20 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות ולעניין נסיבות התרחשותה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים העידה נהגת רכב התובעת ונשמעו סיכומי טענות הצדדים מפי באי כוחם.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדה במהלך חקירתה בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.מקום שהנתבעים הכחישו את גובה הנזק הרי שהיה עליהם להביא ראיות לסתירת קביעותיו של השמאי מטעם התובעת. ברם, הנתבעים לא רק שלא הציגו כל ראיה כזו, כדוגמת חוות דעת שמאי נגדית, אלא שהם לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת, על מנת לנסות לסתור את קביעותיו.

מכאן, שלא עלה בידי הנתבעים להפריך את גובה הנזק שנקבע על ידי השמאי מטעם התובעת.

5.2.בדיקת רכב שלושה שבועות לאחר התאונה אינה מהווה אינדיקציה ואף לא קלה, לכך שהרכב ניזוק מתאונה אחרת שארעה לאחר קרות התאונה שבנדון ולפני בדיקתו של השמאי. מדובר בטענה בלתי מבוססת ומרחיקת לכת, שאין לה כל אחיזה באסמכתאות. בית המשפט אינו עוסק בספקולציות כי אם בראיות.