1.בפני תביעה שטרית, בסך 14,164 ₪ (3 שיקים, מהם 2 בסך 4,700 ₪ ו-1 בסך 4,500 ₪, בצירוף הפרשי שערוך), שהחלה דרכה בהוצאה לפועל (תיק 500524-03-14), ועברה לסדר דין מהיר לאחר שניתנה רשות להתגונן חלקית (בטענת ההטעיה בלבד).
2.בקצרה, אלה העובדות שביסוד ההליך והמחלוקת: התובע הוא סוחר רכב, המפעיל מגרש לממכר מכוניות משומשות. ביום 16.6.2013 רכש הנתבע מהתובע רכב מתוצרת סיטרואן, דגם C4, שנת ייצור 2008, תמורת מסירת רכב מדגם "מגנום" מתוצרת מיצובישי (הנתבע טען בהתנגדות כי הרכב שמסר הוא מתוצרת איסוזו, אך נראה כי מדובר בטעות) וכן סך 13,900 ₪, שנפרש ל-3 השיקים המדוברים.
3.הנתבע טוען בתצהירו התומך בהתנגדות, כי העסקה מגלמת תשלום מעל למחיר המחירון של הרכב הנרכש, זאת נוכח מצגי התובע, כי מדובר ברכב בבעלות פרטית, "נקי לחלוטין", ו"חדש, ולא חסר בו בורג אחד". לאחר הרכישה גילה כי מדובר ברכב בבעלות מקורית של חברת החכרה, ובמהלך השבועות הראשונים לאחר הרכישה התגלו תקלות רבות ברכב, בעיות לחץ, בעיות היגוי, נזילות שמן, וכיו"ב. בכך הטעה אותו התובע, והוא זכאי, עקב הטעיה זו, לבטל את העסקה. בחקירתו על תצהיר זה הוסיף, כי מכר את הרכב בהפסד.
4.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ובו טען, כי גילה דבר מקוריות הרכב, וממילא לא יכול היה להסתיר זאת, שכן הפרטים מופיעים ע"ג הרישיון, וכי אף מחיר העסקה שיקף זאת. עוד סיפר, כי הציע לנתבע לבדוק את הרכב במכון בדיקה, אך הנתבע ויתר על זכותו זו. לאחר מכן, התברר לתובע כי פניית הנתבע אליו היתה רק לאחר שמכר את הרכב לאדם אחר, ולטענתו הפסיד סך 23,000 ₪ מהמכירה, אך לא הובאה כל ראיה לכך.
5.בישיבת ההוכחות נחקרו בעלי הדין. התובע טען שאינו זוכר מה היו מחירי המחירון של הרכב שמכר לנתבע ושל הרכב שקיבל ממנו. הוא גם לא ידע לבסס במספרים את טענתו, כי הרכב נמכר במחיר ששיקף את מקורו בחברת החכרה. הוא הכחיש כי סיפר לנתבע, שההערה ברישיון אודות מקוריות הרכב משקפת את היותו מוחזק במגרש, ותיעלם לאחר העברת הבעלות. הוא אישר כי לא צרף לתיק טופס גילוי נאות, אך העיד כי מן הסתם מילא טופס כזה ומסרו לנתבע, אלא שיתכן שהטופס אבד.
6.הוא טען, כי ערך לרכב בדיקה במגרש המכוניות, באמצעות הציוד שיש ברשותו (שאינו מקיף כציוד שיש במכון בדיקה), ובדיקה זו גילתה שהרכב תקין. הוא אישר, כי לפי דו"ח הבדיקה שצרף הנתבע לתצהירו, מכון בדיקה שבדק את הרכב מצא בו ליקויים שהתובע עצמו לא מצא בו. הוא אישר גם, כי הנתבע פנה אליו וביקש להחליף את הרכב ברכב אחר, וכי הוא נעתר לך, אולם המגעים לא הבשילו לכדי הסכמה מלאה.
7.הנתבע נחקר וסיפר כי הוא קבלן לעבודות עפר, וכי בעבר רכש כלי רכב אחרים. הוא טען שבדק את המחירון לפני המכירה וכן כשפנה לבא-כוחו, אך לא ידע להסביר מדוע אין ברשותו אסמכתא לממצאים שלו. הוא הסביר, כי חרף המחירים הדומים של שני כלי הרכב, הסכים להוסיף כ-14,000 ₪ משום שתכנן להציע את רכב הסיטרואן אצל יבואן כלי רכב מסחריים תמורת רכב מסחרי, מתוך ציפייה שיקבל הצעה טובה יותר עבורו, בהיותו רכב פרטי. הוא סיפר עוד, כי בעת הרכישה התלווה אליו חבר, והסביר כי לא הגיש תצהיר שלו משום שהוא בחו"ל, אם כי התקשה להסביר מדוע לא צרף תצהיר שלו בעת הגשת ההתנגדות, שאז יכול והחבר היה בארץ.
8.הוא אישר כי בדק את רישיון הרכב, וראה כי הרכב ממקוריות החכרה, אך טען שהתובע סיפר לו שההערה תיעלם לאחר העברת הבעלות, שכן משמעה הוא שהרכב מוחזק במגרש. הוא אישר כי התובע הוסיף להסכם הרכישה כי הוא אחראי לליקויי מנוע, תיבת הילוכים ושילדה (ככל שיימצאו בבדיקה במכון), אך אף על פי כן לא פנה למכון בדיקה, שכן התובע שכנע אותו שאין בכך צורך.
9.הוא סיפר, כי התקלות התגלו בתחילת חודש יולי, וכי מכר את הרכב כבר ביום 7.7. הוא תיאר תיקונים בשווי מאות שקלים בודדים, בצירוף מחיר החלפים, אותם רכש בעצמו, ובסך-הכל כ-1,300 ₪.