תא"מ
בית משפט השלום חיפה
|
26671-06-15
13/12/2016
|
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון
|
| - נגד - |
תובעת:
ש. שלמה רכב בע"מ
|
נתבעת :
מראם מזאריב
|
| פסק דין |
לפני תביעה בגין נזקי רכוש.
1.התובעת היא בעלי הרכב מ.ר.XXX (להלן :"הרכב" או "הרכב נשוא התובענה"). הנתבעת היא בעלי רכב מ.רXXX
2.לטענת התובעת, ביום 8/12/14 פגע ברכבה, רכב הנתבעת מאחור ועקב הפגיעה נהדף רכב התובעת ופגע ברכב נוסף אשר היה לפניו.
3.התובעת טוענת כי בהתאם לדו"ח שמאי נגרם לרכב נזק בסך 26,496 ₪ וכן נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסך 517 ₪ (כטענת בא כוחה בסיכומיו) ודמי השבתת הרכב במשך עשרה ימים בסך 3000 ₪.
4.התובעת טוענת כי נהג רכב הנתבעת הוא האחראי לקרות התאונה ומשכך חלה על הנתבעת, בעלי הרכב, המחזיקה ומתירת השימוש בו האחריות לפצותה בגין נזקיה ומכאן תביעתה אשר לפני.
5.הנתבעת טוענת כי לא נהגה ברכב בזמן התאונה דנן ולא נכחה כלל במקום. לטענתה מי אשר נהג ברכב הוא מר חאלד רחאל ובהעדר תביעה גם כנגדו אין כלל עילת תביעה כנגדה.
6.הנתבעת טענה כי התאונה אירעה בעקבות רשלנותו הבלעדית של נהג התובעת ולכל היותר המדובר בתאונה בלתי נמנעת. משכך עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה.
דיון :
נסיבות קרות התאונה
7.לפני העיד נהג התובעת כי נסע בשיירה, בתנועה כבדה ואיטית לכיוון צומת יוקנעם. נהג הנתבעת אשר נסע בשולי הדרך ביקש להשתלב בתנועה מאחוריו וכאשר האט נהג התובעת את נסיעתו, פגע נהג הנתבעת ברכב התובעת מאחור והדפו על רכב נוסף אשר נסע לפני רכב התובעת (ראה עמ' 1 שורות 10-16 לפרוטוקול). עדות זו מהימנה עלי ולא הופרכה בידי הנתבעת, אשר כלל לא נכחה במקום בעת התאונה וכל טענותיה לעניין זה התמצו באמירה סתמית כי התאונה אירעה באשמת נהג התובעת (ראה ס. 16 לנ/1).
8.אני קובעת איפוא כי התאונה אירעה בהתאם לגרסת נהג התובעת וכי האשם בקרות התאונה נעוץ בנהג הנתבעת, אשר ברשלנותו ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה מן השוליים, לא שמר מרחק ראוי מן הרכב אשר לפניו, נסע שלא בהתאם לתנאי הדרך אשר נהג התובעת העיד כי הייתה עמוסה וחשוכה בימי החורף ובכך גרם לתאונה.
אחריות הנתבעת לתוצאות התאונה:
9.הנתבעת היא בעלי הרכב הרשום ועל כך נשאלה אף בחקירתה ולא הכחישה את הדבר (ראה עמ' 3 שורות 26 -27 לפרוטוקול). הנתבעת לא הכחישה כי התירה את השימוש ברכבה לנהג אשר ביצע את התאונה. כאשר נשאלה מהם פרטיו של הפוגע ואם היא יודעת מיהו אשר פגע, היא משיבה בשלילה (ראה עמ' 3 שורות 1-2 לפרוטוקול). בתצהיר עדותה הראשית טוענת הנתבעת כי בהתאם למסמכי התובעת, הנהג הפוגע הוא מר חאלד רחאל וכי בדו"ח התאונה אשר מילא נהג התובעת צוין מספר הטלפון הנייד של אותו מר רחאל.
10.הנתבעת בעדותה לפני בית המשפט טענה כי הנהג אשר נהג ברכב הוא חבר של גיסה. היא אינה מפרטת האם אותו חבר הוא חאלד רחאל אשר צוין במסמכי בדו"ח התאונה של נהג התובעת. נהג התובעת העיד כי את פרטי הנהג הפוגע קיבל מהשוטר אשר הגיע למקום התאונה שכן לנהג הפוגע לא היו כלל רישיונות להצגה (ראה עמ' 1 שורות 19-21 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת , הרכב אמנם רשום על שמה אך גיסה ביקש ממנה לעשות כן, עד אשר תתפנה ארוסתו של הגיס ותעביר את הרכב על שמה שלה (עמ' 3 שורות 13-14 לפרוטוקול). הדעת אינה נוחה, לא מהתנהלות הגיס אשר ביכר שלא לרשום את הרכב על שמו במשרד הרישוי וטעמיו עמו ולא מהתנהלות הנתבעת אשר שיתפה עמו פעולה בעניין זה תוך ניצול תוקפו הדקלרטיבי של הרישום במשרד הרישוי. כך או אחרת, מכאן עולה כי הנתבעת מעצם שיתוף הפעולה שלה עם אותו גיס, התירה כבעלי הרכב את השימוש ברכבה למי אשר נהג בו ביום התאונה והיא אינה יודעת מיהו, אלא מסיקה מתוך מסמכי התובעת כי ייתכן ומדובר בחאלד רחאל.
11.הנתבעת טענה כי אין היא אחראית לעוולה אשר ביצע הנהג ברכב, רק בשל היותה מתירת השימוש וציטטה מפסק הדין בעניין איילון נ. חסן (ת.א. שלום –חיפה 21932/04 ניתן ביום 27/2/06), שם נקבע כי כאשר מתרחשת תאונה והנהג ברכב אינו בעליו, בעל הדין הנכון הוא הנהג עצמו ולא בעלי הרכב.