1.תביעה ותביעה שכנגד בקשר לעסקת מכירה והתקנה של ארון קיר.
2.ביום 5.10.2015 הזמין הנתבע והתובע שכנגד ("הנתבע") מהתובעת והנתבעת שכנגד ("התובעת") ארון קיר מסוג "אידיאל TV advanced", תמורת סך של 14,800 ש"ח. בטופס ההזמנה (נספח א' לכתב התביעה) נכתב כי הארון יסופק תוך 30 ימי עבודה. הארון כולל 3 דלתות הזזה מזכוכית בצבע לבן, למעט מעין פס זכוכית שחור המותקן על הדלתות לכל רוחב הארון, המתחיל בגובה של 1.2 מטר. מאחורי הפס השחור באחת הדלתות מותקנת טלוויזיה שהמסך שלה פונה כלפי חוץ, באופן שהופך למעשה את הדלת למרקע טלוויזיה. הטלוויזיה עצמה מסופקת על ידי הלקוח, והחברה מתקינה אותה בדלת. יצוין, כי יש לבצע התאמה של פס הזכוכית השחור לגודל המרקע במקלט הטלוויזיה המסוים, ואם מוחלפת הטלוויזיה לאחר מכן במקלט עם מרקע בגודל שונה, עשוי הדבר לחייב את החלפת הזכוכית.
3.בעקבות המלצת המודד מטעם התובעת, ביום 29.10.2015 עדכן הנתבע את ההזמנה כך שבמקום דלתות רחף יהיו בארון דלתות הזזה על מסילות, והסכים להוסיף למחיר סך של 700 ש"ח, כך שהסכום הכולל של העסקה (לא כולל הובלה והתקנה) יהיה 15,500 ש"ח. בטופס שנחתם בין הצדדים ביום 29.10.2015 (נספח ב' לכתב ההגנה) מופיע גם שרטוט של הארון ופרטים נוספים.
4.ביום 19.11.2015 העביר הנתבע למפעל התובעת מקלט טלוויזיה על מנת שיותקן בארון. ביום 13.12.2015 התקשר עובד מטעם התובעת לנתבע וטען בפניו כי יש במסך הטלוויזיה נקודות שחורות המעידות על פיקסלים שרופים. הנתבע הגיע למפעל וגילה, לטענתו, פיקסלים שרופים וכן שריטות על גבי פאנל הטלוויזיה. הנתבע טען כי מדובר בליקויים שנגרמו על ידי התובעת ודרש מהם לתקנם או לספק לארון טלוויזיה חדשה. ביום 21.12.2015, לאחר שלא תוקן הליקוי, ביטל הנתבע את העסקה בחברת האשראי. לאחר משא ומתן בין הנתבע לבין בא כוח התובעת, הוסכם כי התובעת תרכוש עבור הנתבע מכשיר טלוויזיה חדש מדגם מסוים, לרבות אחריות לשלוש שנים.
5.ביום 13.1.2016 בוצעה ההתקנה של הארון. ביום 14.1.2016 שלח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני לבא כוח התובעת, בה הלין על שלושה דברים: כי הזמין ארון עם דלתות זכוכית לבנות ופס שחור דק לכל רוחב הארון בהתאם לגובה מסך הטלוויזיה, אולם בפועל תופס הפס השחור שליש מגובה הדלתות; כי הטלוויזיה שהייתה אמורה להיות חדשה הגיעה ללא מסמכים, אחריות וחשבונית, כאשר על גבי האריזה צוין "מתצוגה"; וכי הובהר לו שגובה הארון יהיה עד התקרה, אולם בפועל הוא קטן יותר ב-5 ס"מ לכל אורכו. בא כוח התובעת השיב לנתבע כי הוא מתבקש לפנות ישירות לתובעת, ועוד באותו יום שלח הנתבע מכתב בנושא לתובעת (נספח ד' לכתב התביעה). כפי שיפורט להלן, בהמשך העלה הנתבע טענות נוספות בקשר לארון.
6.נוכח טענותיו, סירב הנתבע לשלם את יתרת התמורה עבור הארון. לאחר שהמגעים בין הצדדים לא נשאו פרי, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, לחיוב הנתבע בתשלום יתרת התמורה. יצוין, כי התביעה הוגשה על סך 15,500 ש"ח, אולם אין מחלוקת שהנתבע שילם חלק מהסכום, כך שהיתרה לתשלום היא 12,500 ש"ח. הנתבע הגיש תביעה שכנגד במסגרתה עתר לביטול ההסכם בשל הפגמים ואי ההתאמות שיש, לטענתו, בארון, ולפיצוי כספי בסך 22,370 ש"ח. במהלך ההליך שינה הנתבע את טעמו, ועתה הוא אינו עותר לביטול העסקה אלא למתן צו שיחייב את התובעת לתקן את הליקויים ולפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לו.
7.מטעם התובעת הוגשו תצהירים על ידי מר בן ציון בן סלמון, שהתקין את הארון בבית הנתבע, ומר רמי דלל. מטעם הנתבע הוגשו תצהירים על ידו ועל ידי בת זוגו. בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים, למעט בת זוגו של הנתבע, אשר התובעת ויתרה על חקירתה. בנוסף, על מנת לבחון את טענות הנתבע בקשר לליקויים בארון מונה מר עימנואל אורנבוך כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה הגיש חוות דעת ונחקר עליה בדיון. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. עתה הגיעה עת ההכרעה.
8. המחלוקת בענייננו מתמקדת בליקויים הנטענים בארון ובטלוויזיה. נבחן אפוא, אחד לאחד, את הליקויים הנטענים ונכריע בטענות הצדדים לגביהם, ולאחר מכן נתייחס למשמעות המשפטית של הממצאים שייקבעו.
9.הטלוויזיה שסופקה: לטענת הנתבע, התובעת התחייבה לספק לו טלוויזיה חדשה עם אחריות לשלוש שנים, אולם בפועל הביאה טלוויזיה אשר על הארגז שלה רשום "מתצוגה", בלא חשבונית, בלא תעודת אחריות ובלא סוללות בשלט. הנתבע אף טען כי הטלוויזיה הייתה מחוברת לשירות של "סלקום טי ווי", מה שמלמד לטענתו כי היא לא הייתה חדשה "מהקופסה". עוד טוען הנתבע, כי הטלוויזיה "מהבהבת באופן מוזר" בעת העברת ערוצים. לטענת התובעת, הטלוויזיה היא חדשה ורק הגיעה בארגז שרשום עליו "מתצוגה" (סעיף 35 לכתב ההגנה שכנגד).
10.אין בידי לקבל את טענת התובעת. הצדדים הסכימו כי התובעת תספק לנתבע מכשיר טלוויזיה חדש. לא הובא על ידי התובעת כל הסבר הגיוני מדוע הגיעה הטלוויזיה ללא מסמכים מינימאליים, כגון חשבונית רכישה (בין אם על שם התובעת ובין אם על שם הנתבע) ותעודת אחריות, ומדוע נרשם על הארגז "מתצוגה". התובעת אף לא הציגה במסגרת ההליך ראיות כלשהן על רכישתה של הטלוויזיה או על קיומה של תעודת אחריות, ורק במעמד הסיכומים הציגה חשבונית שלטענתה היא חשבונית הרכישה של הטלוויזיה, באופן שלא אפשר את בדיקת טענתה זו. מן האמור נראה, לכאורה, כי התובעת העבירה לנתבע מכשיר שלא היה חדש "מהקופסה", אלא כזה ששימש קודם לתצוגה. בכך הפרה התובעת, לדעתי, את ההסכמה בינה לבין הנתבע, לפיה תספק לו מכשיר טלוויזיה חדש.
11.בהקשר זה אעיר, כי מטיעוני התובעת עולה, כי לשיטתה לא היה הנתבע זכאי למכשיר טלוויזיה חדש לחלוטין, שכן המכשיר שהוא הביא למפעל התובעת לא היה חדש. אין בידי לקבל קו טיעון זה. ההסכמה כי התובעת תרכוש עבור הנתבע מכשיר חדש מדגם מסוים הושגה כפשרה בין הצדדים, שעה שלנתבע היו טענות ודרישות נוספות, כגון על כך שהמכשיר שלו היה מדגם יקר יותר. משעה שזו הייתה ההסכמה, היה על התובעת לכבד אותה במלואה.
12.עם זאת, אני סבור כי הנתבע לא הוכיח כי הטלוויזיה פגומה. הטענה כי הטלוויזיה "מהבהבת באופן מוזר" כאשר מוחלפים ערוצים לא ברורה דיה ומכל מקום לא הוכחה. המומחה ציין בחוות דעתו כי אינו מומחה לטלוויזיה, אולם לבקשת הנתבע הפעיל את הטלוויזיה, ומהאמור בחוות הדעת עולה כי המומחה לא סבר שיש פגם בהעברת הערוצים. הנתבע הציג סרטון וידאו של הארון על מנת להוכיח את טענותיו, אולם לא לטעמי לא ניתן לראות מהסרטון אם יש ליקוי בטלוויזיה.
13.רוחב פס הזכוכית השחור: אין מחלוקת כי פס הזכוכית השחור רחב יותר ממרקע הטלוויזיה ב-21 ס"מ (10.5 ס"מ מכל כיוון). לטענת הנתבע, הוא ביקש באופן מפורש מנציג המכירות של התובעת כי פס הזכוכית השחור יהיה דק, בדיוק ברוחב הטלוויזיה, ובהתאם נרשם בשרטוט הארון בטופס מיום 29.10.2015 ליד המקום המסמל את הפס השחור "לפי TV". התובעת טוענת, כי לא ניתן להתקין את הטלוויזיה עם פס שחור צר יותר, מכיוון שעליו להסתיר גם את הלוחות המקבעים את הטלוויזיה לארון. המומחה קבע בחוות דעתו כי אכן פס הזכוכית השחור צריך להתיר את לוחות הקיבוע, וכי מרווח של 10 ס"מ מכל צד הוא סביר. בחקירתו ציין המומחה, כי ישנם יצרנים המסוגלים לבצע את העבודה עם מרווחים קטנים יותר של 8-5 ס"מ, אולם גם מרווח של עד כ-10 ס"מ – אך לא מעבר לכך - הוא סביר.
14.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש ממש בטענות הנתבע. הנתבע טען כי ביקש באופן ספציפי שפס הזכוכית השחור יהיה דק, טענה שנתמכת גם בתצהירה של בת זוגו, שהתובעת ויתרה על חקירתה. מכל מקום, בין אם הנתבע ציין זאת במפורש ובין אם לא, לדעתי מדובר בפרט אשר היה על התובעת לחדד אותו בטופס ההזמנה. בטופס מיום 29.10.2015 נכתב כי פס הזכוכית השחור יהיה "לפי TV". מרווח של 10.5 ס"מ לכל צד אינו מבוטל, והיה על התובעת להבהיר כי רוחב הפס השחור לא יהיה רק ברוחב הטלוויזיה, אלא בתוספת סטייה משמעותית של 10.5 ס"מ למעלה ולמטה. העובדה שלפי קביעת המומחה מדובר במרווח סביר, אינה גורעת לדעתי מחובתה של התובעת לגלות עובדה זו.
15.גובה הארון: הנתבע טען, כי על אף שהובטח לו שהארון יגיע עד התקרה, ישנו מרווח בינו לבין התקרה של 5 ס"מ לכל אורכו. כראיה, הציג הנתבע תמונה של תקרת הארון הפנימית אליה מוצמד מד-מטר, בה נראה כי אכן קיים מרווח של 5 ס"מ. טענה זו נשללה על ידי המומחה. בחוות דעתו ובחקירתו אמר המומחה, כי הדרך המקובלת היא לקחת את הנקודה הנמוכה ביותר בתקרה במקום בו אמור להיות מותקן הארון, ולהקים את הארון בגובה של 3-2 ס"מ מתחת לאותה נקודה. מכיוון שגובה התקרה אינו אחיד לגמרי, עשויים להיות מקומות בהם המרווח יהיה גדול יותר. המומחה קבע, כי כך נעשה במקרה הנוכחי, שעה שהנקודה הנמוכה ביותר בתקרה היא 2.64 מטר, וגובה הארון הוא 2.61.
16.הנתבע לא חולק על כך שמרווח של 3-2 ס"מ מהנקודה הנמוכה של התקרה הוא סביר, אולם לטענתו המרווח בענייננו גדול יותר. הנתבע ניסה לערער את מסקנותיו של המומחה לעניין גובה הארון והמרווח בינו לבין התקרה, אולם לא מצאתי ממש בטענותיו. לא מצאתי שיש פגם באופן בו מדד המומחה את הארון. הנתבע הצביע על כך שהמומחה סבר שהארון מונח על הפרקט בעוד שלמעשה הוא מונח על הרצפה, אולם מקובל עליי הסברו של המומחה כי מדובר בעניין זניח. יתרה מזו, בדיון טען הנתבע כי הנקודה בה רואים בתמונה שצירף כי קיים מרווח של 5 ס"מ היא הנקודה בה התקרה נמוכה יותר, וכי ישנם מקומות לאורך הארון בהם המרווח מגיע ל-7 ס"מ. טענה זו עומדת בסתירה לטענת הנתבע בתביעה שכנגד כי המרווח לכל אורך הארון הוא 5 ס"מ (סעיף 16.2 לכתב התביעה שכנגד). מכל מקום, אם זה היה המצב, אין זה ברור מדוע לא צירף הנתבע תמונה בה נראה מרווח גדול יותר. טענה נוספת שהעלה הנתבע הוא, כי בדוח המרכיב נרשם שגובה התקרה הוא 2.66 מטר, אולם מקובלת עליי טענת מר דלל כי נקודה זו היא הנקודה הגבוהה ביותר של התקרה, וכפי שניתן לראות באותו טופס עצמו רשומה גם נקודה נמוכה יותר של כ-2.64 ס"מ.
לאור כל האמור, אני סבור כי אין ממש בטענות לעניין גובה הארון.
17.מתקני התלייה (סרווטו): בחלקו העליון של הארון הותקנו שני מתקנים לתליית חולצות ומעילים, אשר ניתן למשוך אותם כלפי מטה (סרווטו). לטענת הנתבע, אותה הדגים בסרט הווידאו שהוצג, כאשר מושכים את המתקנים נתקלים חלק מהחולצות ומהמעילים במדף שמתחת ונופלים. הנתבע קושר בין ליקוי זה לבין טענתו בעניין גובה הארון, באשר לשיטתו אם היו מתקני התלייה מותקנים בגובה של עוד 3-2 ס"מ – מה שהוחסר לטענתו בגובה הארון – היו המתקנים פועלים באופן תקין. בדיון ביקש הנתבע להורות לתובעת לפרק את דפנות הארון ולהתקין את המדפים מחדש באופן שהם יתאימו לגובה הנדרש של מתקן התלייה.