תא"מ 24423-10-15 גורן ואח' נ' יהב ואח'

לפני תביעה להשבת סכום של 75,000 ₪ שחילטו הנתבעים מכוחה של ערבות בנקאית שנמסרה להם כבטוחה להסכם שכירות נכס מקרקעין. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בסך 195,895 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדירה, לטענתם, במהלך תקופת השכירות.

רקע עובדתי

הנתבעים והתובעים שכנגד אלי וטלי יהב (להלן: "הנתבעים") הם הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב הבנים 51 ברמת השרון (להלן: "הנכס"). ביום 11.8.2011 חתמו הנתבעים על הסכם לשכירות הנכס עם התובעים והנתבעים שכנגד ערן ודפנה גורן (להלן: "התובעים"). הנתבעים, אשר קנו את הנכס כשהיה בן חמש שנים, עמדו בפני שהות של מספר שנים בחו"ל ועל כן השכירו את הנכס לתובעים. בתום חוזה השכירות, לאחר ארבע שנים, ולאחר שחזרו מחו"ל מסרו התובעים את הנכס חזרה לידי הנתבעים. בשלב זה התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות לגבי אחריות השוכרים לפגמים שונים שנתגלו בנכס. לאחר שלא הגיעו לעמק השווה חילטו הנתבעים ערבות בנקאית בסך 68,000 ₪ אשר נמסרה לידיהם עם כריתת החוזה. לאחר חילוט הערבות הבנקאית ביקשו התובעים למנות גורם מקצועי מוסכם ובלתי תלוי אשר יאמוד את הנזקים ויבחן האם מדובר בנזקים הנובעים מבלאי סביר אם לאו. לחילופין ביקשו התובעים להביא מומחה מטעמם כדי לבחון את המושכר. הנתבעים דחו את הצעתם של התובעים והציגו לנתבעים חוות דעת של שמאי מטעמם אשר לפיה היקף הנזקים בדירה מגיע לסך של 159,395 ₪, ועל כן הערבות שחולטה אינה מספיקה לכיסוי הנזקים.

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי עם תום תקופת השכירות פינו את הדירה כאשר היא במצב טוב ולאחר שהשקיעו מאמצים רבים בשמירה עליה.

לטענתם, רוב ככל הנזקים הנטענים (כפי שיפורטו להלן) הם נזקים שנגרמו עקב בלאי סביר או נזקים אשר היו בדירה כאשר הושכרה. התובעים טוענים כי שני סוגי הנזקים האמורים אינם באחריותם ואין מחובתם לשלם עליהם.

התובעים טוענים כי הנתבעים לא עמד בחובתם להקטין את הנזק. הם מודים כי ביצעו מספר שינויים (שיפורטו להלן) בדירה וכי מחובתם היה להחזיר את המצב לקדמותו לגבי שינויים אלו, אך טוענים כי ביקשו לאפשר להם להביא בעלי מקצוע מטעמם לבצע את התיקונים, ובקשתם זו לא נענתה על ידי הנתבעים.

לטענתם, סירוב הנתבעים לאפשר להם להביא מומחה מטעמם אשר יבחן את הטענות בזמן אמת, הוא חסר תום לב ומהווה "נזק ראייתי" המצדיק את העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים. במקביל, הציגו הנתבעים חוות דעת שמאי מטעמם, אשר ביקר בדירה במהלך המשפט ולאחר שבוצע כבר שיפוץ וקבע, כי הנזקים שלביצועם אחראים הנתבעים מסתכמים ב-15,000 ₪ בלבד.

התובעים עותרים להשבת הערבות הבנקאית בניכוי 15,000 ₪, סכום אשר לטענתם מכסה את עלויות הנזקים שתחת אחריות התובעים. לטענתם הם זכאים לפיצוי נוסף בסך 30,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, טרדה, ועגמת נפש שנגרמו עקב התנהלות הנתבעים.

הנתבעים טוענים כי במועד פינוי המושכר הותירו התובעים נזקים רבים. לטענתם, לאחר התכחשות התובעים לאחריותם לנזקים נאלצו לממן שמאי אשר יעריך את הנזקים ואת עלות תיקונם. השמאי העריך את עלות התיקונים בסך 166,895 ₪ ( כולל עלות שכר השמאי עצמו). משסירבו התובעים לשלם עבור הנזקים חילטו את הערבות הבנקאית.

הנתבעים טוענים כי על פי סעיף 11.2 להסכם השכירות חלה על התובעים חובה לשלם לנתבעים סך של 1,200 ₪ כפיצויים קבועים, בגין כל יום איחור בהשבת המושכר למשכיר במצב תקין כפי שהתחייבו. לטענתם, מאחר שהתובעים התכחשו לאחריותם לנזקים, ומאחר שהתובעים סיימו לשפץ את דירתם ביום 1.9.2015 כ-60 יום לאחר תום החוזה, התובעים נשארו חייבים להם סכום של 72,000 ₪, ואף מטעם זה קמה להם הזכות לחלט את הערבות הבנקאית.

עוד עותרים הנתבעים לתשלום סכום של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש, אבדן ימי עבודה והוצאות משפטיות. ובסה"כ -בניכוי הערבות הבנקאית שחולטה עומדת התביעה שכנגד על סכום של 195,895 ₪.

הנתבעים טוענים, כי בפעמיים שסיירו יחד במושכר יכול היה התובע להביא כל אדם מטעמו ומשלא עשה כן, אילן לו להלין אלא על עצמו. לטענתם, נטל ההוכחה במקרה שלפנינו מוטל על כתפי התובעים וסירובם לאפשר לו להביא שמאי מטעמו אינו מעביר את נטל ההוכחה לכתפיהם.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת ההוכחות ולאחר בחינת הראיות והמסמכים שהוצגו בתיק, הגעתי למסקנה שדין התביעה העומדת לפני התביעה להתקבל בחלקה, ודין התביעה שכנגד להידחות במלואה.

התובעים והנתבעים פרשו יריעה רחבה מאוד המתארת באריכות את השתלשלות האירועים ואת מערכת היחסים בין הצדדים אך דומה שבסופו של יום המחלוקת מצטמצמת לשאלת הנזקים שנותרו בדירה, וזו השאלה שבה אתמקד בפסק הדין. התביעות הנידונות מורכבות מעשרות מחלוקות עובדתיות שונות. מונחות לפני שתי חוות דעת בנוגע לנזקים הנידונים. חוות הדעת הראשונה של השמאי מטעם הנתבעים מר אריה פלינר (להלן: "פלינר") מצביעה על 47 נזקים שונים שנגרמו לדירה ואומדת את עלותם. חוות הדעת של השמאי מטעם התובעים רענן ורשביאק (להלן: "ורשביאק") מעריכה גם היא את כל אחד מהנזקים האמורים. הצדדים ובאופן לא מפתיע גם חוות הדעת, חלוקים לגבי הנזקים בשתיים:

• האם הנזקים הנטענים הם תוצאה של שימוש סביר בדירה אם לאו;

• מהו גובה הנזק בכל אחד מהנזקים הנטענים.

  לפני שנדון בכל נזק לגופו, נתייחס למחלוקת בין הצדדים לגבי נטל ההוכחה, ולטיב חוות הדעת שהונחו לפני.

נטל ההוכחה-מאחר שעל פי החוזה חילוט הערבות הבנקאית נעשה כדי להבטיח את ביצוע התחייבויות השוכר לרבות תשלום עבור נזקים (סע' 12.1), נטל ההוכחה הראשי נמצא על כתפי הנתבעים. עליהם להוכיח כי נגרמו נזקים המצדיקים את חילוט הערבות הבנקאית. עם זאת, שעה שהוכח נזק הרי שהנטל להוכיח את טענת התובעים כי מדובר בנזק שמקורו בשימוש סביר מוטל על כתפיהם.

התובעים ביקשו להעביר את נטל ההוכחה כולו על כתפי הנתבעים שעה שלטענתם נגרם להם נזק ראייתי, עם סירוב הנתבעים להכניס בזמן אמת שמאי מוסכם, או שמאי מטעם התובעים. התובעים סמכו ידיהם על ע"א 6160/99 נתן דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, נה (3) 117 אשר קבע כי בית חולים שאיבד את הרשומות הרפואיות יישא בנטל ההוכחה כי לא התרשל רפואית. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי אין להשליך מפסה"ד האמור לענייננו. לטענתם, פס"ד דרוקמן עוסק ברשלנות רפואית וככזה אינו רלוונטי לעניינינו. לטענתם בעניין דרוקמן חלה חובה שבדין על המוסד הרפואי לשמור את הרשומות הרפואיות, ומאחר שבלעדי אלה לא ניתן כלל להגיש תביעה ברשלנות רפואית הוחלף נטל ההוכחה. מאחר ושיקול זה אינו קיים במקרה דנן, טוענים הנתבעים כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים.

צודקים הנתבעים כי לא ניתן להחיל את הקביעות בפס"ד דרוקמן כמות שהם על ההליך שלפניי, וכי על התובעים להוכיח את טענתם כי מדובר בנזק שנגרם משימוש סביר. עם זאת, לסירוב לאפשר עריכת חוות דעת שמאי מטעם התובעים (כלומר – הסירוב לאפשר לשמאי מטעם התובעים לערוך בדיקה בנכס) יש משקל בהפחתת עצמת הראיות הנדרשת מהתובעים. כך לדוגמה, לא תוכל להישמע הטענה כאילו יש פגם בחוות הדעת של התובעים משום שניתנה מאוחר יותר ורק לאחר שהדירה עברה שיפוץ. כמו כן, כשיידרש בית המשפט לבחינת תום הלב של הנתבעים הרי שגם כאן הדבר יילקח בחשבון.

חוות הדעת- בין שתי חוות הדעת ישנו פער קיצוני. חוות דעת אחת מעריכה את הנזק ב-159,000 ₪ והשניה מעריכה את הנזק ב- 15,000 ₪ בלבד. מעבר להערכות הנזק היבשות נחלקים השמאים בשני עניינים עקרוניים. בחוות הדעת של פלינר, מטעם הנתבעים, כל הנזקים ללא יוצא מן הכלל מוגדרים כנזקים "תאונתיים" כאלו שלא נגרמו כתוצאה משימוש סביר. חוות הדעת של ורשביאק, מטעם התובעים, לעומת זאת, משייכת נזקים רבים לשימוש סביר במושכר וממילא פוטרת את התובעים לאחריות מהם. שוני נוסף קיים בדרך הערכת הנזק. בחוות הדעת של פלינר אין התייחסות לעובדה שהנזקים נגרמו למוצרים משומשים, ורשביאק לעומת זאת, ניכה מגובה הפיצוי את הפחת שחל בערך המוצרים בגין השימוש שנעשה בהם. להלן, בדיון המפורט לגבי הנזקים נשוב ונתייחס להבדלים הללו.

לאחר שקראתי את חוות הדעת ולאחר ששמעתי את עדות השמאים איני יכול לקבוע כי חוות דעת אחת עדיפה על השניה. שתי חוות הדעת היו כלליות מאוד ולא מפורטות דיין, כאשר זו של פלינר לא כללה הסברים כלל. השמאים לא צירפו כל אסמכתאות להערכות שנתנו. השמאי ורשביאק טען שהשתמש באינטרנט כדי לחשב עלויות והרבה לכתוב בחוות הדעת כי נתן את הערכת המחיר בהתאם למחירי השוק, אך לא פירט כיצד חושב מחיר השוק ומבלי להציג כל אסמכתא לתחשיבים אלה.

השמאי פלינר טען כי הוזמנו שלושה קבלנים נתנו הצעות מחיר אך בנספחי הנתבעים מצויה הצעת מחיר אחת בלבד שתאריכה מאוחר לחוות הדעת. הקבלות שצורפו, המעידות על השיפוץ שנעשה בבית, הן קבלות כלליות, ללא פירוט העבודות שנעשו. העדויות שמסרו השמאים היו בלתי משכנעות, ונטו במובהק לטובת הצד המזמין, גם על חשבון הדיוק המקצועי. מתוך כל האמור עולה, כי אין מקום לקביעה גורפת לטובת חוות דעת כזאת או אחרת, ויש לדון בכל נזק לגופו.

נפתח בנזקים שלגביהם מודים התובעים באחריות מסוימת.

טיפול בגינה -החזרה לקדמות- הטיפול בגינה הוא חריג לשאר הנזקים שבהם נדון. חוזה השכירות מייחד סעיף לעניין הגינה, הקובע כי על המשכיר להעסיק גנן פעמיים בחודש לפחות, על מנת לשמר את הגינה ולתחזק אותה. הנתבעים טוענים כי עלות העבודה הנדרשת לשיקום הגינה מתחלקת כך:

• שיקום הגינה - 3,540 ₪.

• סגירת פתח בשער הגינה בעלות של 1,180 ₪.

• תיקון התאורה בעלות של 885 ₪.

• שיקום המזרקה בעלות של 1,770 ₪.

  הנתבעים מסכימים כי עליהם לבצע עבודות שונות בגינה אך מעריכים את העבודה בסכום כולל נמוך יותר של 1,000 ₪ עבור שיקום הגינה, ו- 500 ₪ עבור סגירת שער החצר. התובעים טוענים גם כי המזרקה לא עבדה כשהגיעו, וכי הטיפול בה הוחרג בחוזה, עובדה שהוכחה כנכונה, וההחרגה מופיעה בחוזה בכתב יד. לשיטתם של הנתבעים, הם צריכים לשלם סכום של 150 ₪ בלבד עבור פינוי החול שבו מילאו את בריכת הנוי כדי למנוע התרבות יתושים. לגבי מערכת התאורה כתב ורשביאק, כי לא מצא תיעוד לנזק למערכת התאורה למעט לגבי נורות שניזוקו מחמת גיל ושימוש.

  הוגשה לתיק גם קבלה של גנן שביצע בפועל שיקום בגינה בסך 2,690 ₪. בקבלה צוין, שהעבודות שבוצעו הן עבודות של שיקום הגינה, גיזום, תיקון בריכת הנוי, החלפת משאבה ותיקון מערכת ההשקיה. אעיר, כי אין אזכור לתיקון מערכת ההשקיה בחוות הדעת, וייתכן כי אצל פלינר הדבר כלול במילים 'שיקום הגינה'. כמו כן, לא ברור מה עניינה של המשאבה והאם מדובר ברכיב במזרקה. אלמלא אי הבהירות, הייתי יכול לפסוק לטובת הנתבעים את סכום הקבלה אך משאין התאמה בין הנזקים המוכחים לבין הקבלה, לא ניתן לעשות כן.

  סופו של עניין, לגבי הגינה העדפתי את חוות דעתו של ורשביאק, משום שחוות הדעת פירטה מהם הנזקים בגינה, והוצג הסבר לגבי כל סעיף, זאת לעומת חוות הדעת של פלינר שבה לא פורטו הנזקים בגינה ומה נדרש לשפר בה. קיבלתי את דעתו גם לעניין הנזק במערכת התאורה, התיעוד שנמצא בידי לעניין זה כולל 2 תמונות ולא ניתן לקבוע על פיהן כי מערכת התאורה ניזוקה, לפיכך אני סבור שנזק זה לא הוכח. גם בתמלול שהציגו הנתבעים לאור זאת, בגין סעיפים אלו אני קובע כי חיובם של התובעים לנתבעים הוא בסך של 1,650 ₪.

השיש במטבח- אין חולק כי התובעים ניסרו את השיש במטבח וזאת ללא רשות מהנתבעים, ובניגוד לתנאי ההסכם. הצדדים חלוקים בדרך התיקון של השיש. האם ניתן להדביק את פלטת השיש שנוסרה בעלות של 1,755 ₪ או שמא השיש לא ניתן לתיקון והנזק עולה לכדי 18,880 ₪ עלות שיש חדש. איני מקבל את טענת התובעים כי פלטת השיש הייתה מודבקת מלכתחילה וכי כל הנדרש הוא להדביקה מחדש. טענה זו לא הוכחה ושעה שהתובעים הפרו ביודעין את ההסכם כאשר ניסרו את השיש, נטל זה מונח על כתפיהם. גם אילו קיבלתי מקבל את הטענה כי השיש היה מודבק, מהתמונות ניכר כי ההדבקה שנעשתה לא החזירה את המצב לקדמותו. מאחר שזה המצב, אין להסתפק בתיקון שנעשה ובעיגון מחדש כפי שצוין בחוות הדעת של ורשביאק. שעה שהתובעים פגמו בשיש ביודעין, וטענתם לגבי גובה הנזק נדחתה, יישאו בעלות החלפת השיש ע"פ חוות דעתו של פלינר בסך 18,880 ₪. עם זאת, ומאחר שהנתבעים מקבלים שיש חדש תחת שיש בן 9 שנים ומדובר בהטבת מצבם מעבר להשבת המצב לקדמותו יש להפחית מסכום זה 18%. הסתמכתי בקביעתי זו על עדותו של ורשביאק לפיה העריך את הפחת של המוצרים המשומשים ב2% לשנה. נמצא שהתובעים צריכים לשלם לנתבעים סך של 15,482 ₪.

פסיפס- גם כאן מודים התובעים כי חלה עליהם אחריות לשפות את הנתבעים אך הם חלוקים עמם בשאלת גובה השיפוי. חוות הדעת שנתנו שני הצדדים בעניין הפסיפס בעיתיות, ואפרט מדוע.

בעדותו אמר ורשביאק כך:

ש:בדקת את הגודל של הפסיפס? מס' קטלוגי של אבני הפסיפס?

ת:לא בדקתי את המס' הקטלוגי, כי שמו זכוכית. לא נתנו לי לבוא עד שבית המשפט החליט שייתנו לי. יכול להיות שקודם יכולתי לראות דברים בצורה מדויקת יותר. עשו שם זכוכית, ומחיר הזכוכית לא דומה למחיר הפסיפס.

ש:כמה יחידות פסיפס נדרשות ל-8 מ"ר? בדקת מי היצרן שממנו נרכשו אבני הפסיפס?

ת:כל מה שהיה לי זה הדוח של כב' השמאי פלינר. יותר מזה לא היה לי שום מסמך. לפי זה ערכתי את הדוח, על סמך הדוח שלו, על סמך הצילומים שלו ועל סמך ההסברים שקיבלתי ממר גורן, ואחרי זה על סמך הביקור במקום. מעבר לזה אין כלום.

ש:אם נסתכל בחוות הדעת של השמאי פלינר, כתוב 90 מ"ר אבל נפלה שם טעות קולמוס, ואני אומרת לך שמדובר בהערכה של 90 יחידות, כ-150 ₪ ליחידה.

ת:אבל כתוב מטר. כתוב 150 ₪ ל-1 מטר. זה נראה לי הזוי.

ש:האם עשית בדיקה ביצרן הפסיפס?

ת:עשיתי בדיקה של הפסיפס, כי לא ידעתי שעשו זכוכית, לא זוכר את היצרן, אבל באופן אוטומטי אני נכנס לאינטרנט, ו-150 ₪ למטר נראה סביר.

ש:פסיפס סיני, איטלקי? גם במתחם הזה יש סקאלות רבות.

ת:אין הבדל כל כך גדול בין האיטלקי...

ש:איך אתה יודע שאין הבדל?

ת:כי בדקתי.

ש:איפה בדקת?

ת:באתרי האינטרנט.

ש:של מי האתרים?

ת:את נכנסת לגוגל "פסיפס", את יודעת כמה בתי עסק יוצאים לך? אני לא זוכר של מי האתרים. מה גם ששמו זכוכית.

ש:מתי בדקת?

ת:כשערכתי את הדוח.

ש:זה היה לפני שבוע.

ת:את הדוח לא עשיתי לפני שבוע.

ש:לפני שבועיים, 10 ימים.

ת:בואי נגיד שאחרי יום אני כבר לא זוכר. בד"כ אנחנו מדפיסים את הדברים האלה.

ש:לא ערכת תרשים כשערכת את חוות הדעת?

ת:מאחר שביטלו את הפסיפס ושמו במקומו זכוכית, מה שעניין אותי יותר היא אם יקרה יותר מהפסיפס או זולה ממנו.

ש:האם ערכת תרשים מי הם היצרנים שאצלם בדקת?

ת:לא.(עמ' 6 שורה 8)

התשובות שנתן ורשביאק בנוגע לתהליך גיבוש חוות הדעת אינן מספקות, ולאור זאת קשה לקבוע ממצא עובדתי על סמך חוות דעתו לעניין הפסיפס. עם זאת, חוות הדעת של פלינר והעדות שנתן בעקבותיה היו גם הן בעייתיות. בעדותו אמר פלינר כך:

ש:בסעיף 16 הערכת 90 מ"ר פסיפס?

ת:זו טעות קולמוס.

ש:יש עוד טעויות קולמוס?

ת:אם תמצא, תגיד לי. הפסיפס מורכב מיחידות קטנות של 30 מ"מ על 30 מ"מ. כאן מדובר על 90 יחידות. הן מורכבות על בד. יש חשבונית או הצעת מחיר.

ש:90 יחידות מספיקות לכל המטבח?

ת:90 כפול 30.3 מ"מ. אלה יחידות קטנות שמדביקים על לוח, משהו כמו תחבושת מרשת, ואת זה מדביקים על הקיר. כאן עשו הורדה טוטאלית. ( עמ' 17 שורה 12)

בחוות הדעת עצמה נפלה טעות, ועל כך אין חולק. נרשם בה כי נדרשים 90 מ"ר לחיפוי המטבח ומדובר בלי ספק בשטח גדול בהרבה משטח המטבח. בעדותו של פלינר שמטרתה להבהיר את חוות הדעת, נפלה ככל הנראה, טעות נוספת. אין ספק, ש- 90 היחידות הקטנות האמורות, אינן יכולות לכסות את השטח המבוקש. ייתכן שנפלה טעות כלשהיא בעדותו והוא התכוון ל ריבוע בגודל 30X30 ס"מ, אך תהיה זו כאמור הטעות השניה באותו עניין.

כפי שציינו לעיל, נטל ההוכחה הראשי לעניין קיום הנזק מוטל על הנתבעים, והדבר נכון גם ביחס לשיעור הנזק. שעה שנפלה טעות בחוות הדעת ומשעה שלא הוסברה באופן מניח את הדעת, הרי שלא הוכח הנזק. לאור זאת, אני פוסק לטובת הנתבעים את הסכום בו מודים התובעים בסך 1,200 ₪.

נברשות במטבח – התובעים מודים כי הסירו 6 נברשות במטבח והתקינו אחרות במקומן. מאחר שהתובעים הפרו את ההסכם והסירו את המנורות על דעת עצמם ומבלי לקבל את רשותם של הנתבעים, מחובתם לפצות את הנתבעים בעלות המנורות מאחר שמוטלת עליהם החובה להשיב את מצב לקדמותו. בחוות הדעת שהציג ורשביאק מדובר על 3 מנורות בלבד בעלות נמוכה יותר, ובניכוי פחת. מאחר שהסרת המנורות נעשתה ללא רשות וכדי להשיב את המצב לקדמותו יש לקנות מנורות חדשות, מוטל על התובעים לשלם את עלות המנורות החדשות. אני מקבל בעניין זה את חוות הדעת של פלינר ומחייב את התובעים בעלות 2,100 ₪. בהפחתת 18% (בגין פחת) הסכום יעמוד על 1,722 ₪.

כיריים קרמיות סימנס- מטרת הפיצוי בגין גרימת נזק היא השבת המצב לקדמותו. ניתן להשיב את המצב לקדמותו בשתי דרכים. האחת לתקן את הנזק, והשנייה לפצות את הניזוק בגובה ירידת הערך. ייתכנו מצבים שבהם יהיה פער ניכר בין שתי שיטות החישוב. בענייננו, השבת המצב לקדמותו בדרך של קניית כיריים חדשות יקרה בהרבה מגובה ירידת הערך של הכיריים המשומשות. במקרה כזה יש לבחון אם תביעתו של הניזוק לפצותו דווקא בדרך היקרה של השבת המצב לקדמותו נעשית בתום לב. [וראה לעניין זה ע"א 9474/03 יורם גדיש  תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא , סא (3) 603]. מהתמונות שהגישו הנתבעים התרשמתי כי הפגמים בכיריים אינם כאלו המצדיקים את החלפתם ובוודאי שלא בכיריים חדשים. הפגמים נראים ככאלה שנעשו תוך השימוש הרגיל בכיריים ולא מן הנמנע כי אם היו התובעים טוענים כי הנזקים נגרמו תוך שימוש סביר, טענתם הייתה מתקבלת. אני סבור כי תביעה להחליף את הכיריים לחדשות במצב כזה נגועה בחוסר תום לב ויש בה כדי להתעשר על חשבון התובעים. לאור זאת, אני מקבל את חוות דעתו של ורשביאק ומחייב את התובעים בסך 1,200 ₪ בגין הפגם בכיריים.

צביעת המעקות- הנתבעים טוענים כי על התובעים לשאת בעלות צביעת המעקות. לאחר שעיינתי בתמונות לא מצאתי כל סיבה לחייב את התובעים לצבוע את כל המעקה. קיבלתי את חוות הדעת של ורשביאק כי מדובר תיקון צבע בלבד בעלות של 400 ₪.

טיפול שריטות בארובה, דלת שבורה בממ"ד, הסרת מדף בסלון, שבר באגנית, בריחי דלת מיותרים, פירוק כבלי תקשורת, תיקוני צבע מתחת לכיור, פירוק והרכבת המנורה בכניסה, תיקוני חורים בקירות, תיקון גלאי אזעקה, החלפת רשתות, עבודות ניקיון, וילון קרוע, 2 יחידות שלט רחוק לחניה, 2 מנורות קיר בחדר שינה - התובעים מודים באחריות מסוימת לכל אלו ומתמחרים אותם באופן שונה. לא ראיתי בחומר הראיות ממצאים כל שהם שעל פיהם יש בידי להכריע בין חוות הדעת בעניין זה. מאחר ואין עדיפות לצד אחד על משנהו בעניין זה, ולאור העובדה כי הנטל הוא על הנתבעים בהקשר זה, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים על פי ההערכות הנמוכות מאלה שהוצגו, סכום כולל בגובה 7,800 ₪.

התקנת 2 חרסינות באמבטיה- מוסכם על הצדדים שעלות התקנת החרסינות היא 200 ₪, ואני מחייב את התובעים בסכום זה.

עתה הגענו למחלוקת בעניין נזקים שונים שבהם חלוקים הצדדים אם נגרמו עקב שימוש סביר אם לאו. אציין, כי חוות דעתו של פלינר מתייחסת לנזקים כולם כאל נזקים "תאונתיים" ואף לא אחד מן הנזקים נגרם עקב בלאי סביר. אני סבור שהדבר אינו תיישב עם הגיונם של דברים. כפי שאציין גם בהמשך, דירה מושכרת כדי שיעשה בה שימוש ופשוט וברור שבשימוש כזה נגרם בלאי למושכר. תשלום השכירות נועד גם כדי לכסות על הפסד זה, וההנחה, כאילו מוטל על השוכרים להשיב את הגלגל אחורנית, כאילו לא הושכר הנכס כלל היא הנחה מוטעית בעיני.

תיקון שבר שיש במדרגות- כפי שציינתי לעיל, נטל ההוכחה כי נזק נגרם משימוש סביר מוטל על כתפי התובעים. בעניין מדרגות השיש אני סבור כי נטל זה לא הורם. בחוות דעתו טען ורשביאק כי מלבד מדרגת שיש אחת שניזוקה נזק תאונתי, שאר המדרגות ניזוקו מחמת בלאי טבעי. מאחר שכל האבנים הנ"ל ניזוקו דווקא בתקופת השכירות של התובעים, דבר שלא אירע קודם לכן, אני סבור כי אין בטענה זו בכדי להרים את הנטל האמור. לאור זאת, אני מחייב את תובעים בסך 2,830 ₪, עלות תיקון השיש.

שיקום ריצפת דק בקומת הכניסה+פרגולה, שיקום רצפת דק בגג, ליטוש מרצפות סלון- לאחר שעיינתי בתמונות ולאחר שקראתי את תמלילי השיחות אני סבור כי מדובר בנזקים שהם בגדר בלאי סביר ואינם באחריות התובעים. כאשר רצו הנתבעים לקבוע כי הגינה תטופל ותשומר הם הקדישו לכך סעיף מיוחד בחוזה הקובע בדיוק כיצד ואיך תטופל. לו רצו הנתבעים לחייב את התובעים ללטש את השיש או לשמן את הדק, היה עליהם להתנות זאת במפורש בחוזה. לא ניתן לחייב את התובעים ללטש את המרצפות ולשקם את פגיעות השמש בדק רק בהתבסס על התניה הכללית הקובעת חובת השבת המושכר במצבו הקודם. דירה להשכרה מיועדת לכך שיעשה שימוש במתקניה ובאלה, עם כל הצער, יש בלאי. בתוך תשלום השכירות מגולם הבלאי (הסביר) הזה ו "שיקום" הדירה לאחר השכירות מהווה למעשה כפל תשלום בעד השימוש במתקני הדירה. כאמור, ככל שביקשו הנתבעים לכלול בחוזה השכירות תנאי טיפול מיוחדים בחלקים שונים בנכס – היה עליהם לעשות כן במפורש. לפיכך, התובעים פטורים מלשלם עבור נזקים אלו.

החלפת פרקט שרוט- בעדותו התייחס פלינר להערכת שטח הפרקט ואמר כך:

ש:סעיף 35 השני בחוות דעתך מדבר על החלפת פרקט שרוט 60 כפול 200 חדר שינה הורים. הייתי שם, חדר השינה הוא לא 60 מ"ר, הוא הרבה פחות. אתה זוכר כמה החדר היה?

ת:זה מה שכתוב לי.

ש:אתה זוכר חדר כזה גדול? זה גודל של דירה.

ת:יכול להיות שיש שם עוד חדר.

ש:יכול להיות שביקשת עלות החלפת פרקט שעשו בחדרים אחרים בבית?

ת:זה מה שמופיע לי במדידות.

ש:אתה יכול לאשר בוודאות שיש שם חדר של 60 מ"ר?

ת:זה מה שרשום לי. אז כנראה.

ש:אתה זוכר חדר בגודל של 60 מ"ר בבית הזה?

ת:אז אולי זה לא בחדר, אלא בכל המפלס.

ש:הטענה לגבי הנזק היא חדר שינה הורים?

ת:כן.

ש:אז כנראה המדידה הזו מוגזמת?

ת:המדידה נכונה, אבל לא ההגדרה של חדר שינה.

ש:אתה יודע שהם באו בטענות רק לגבי חדר השינה ולא בטענות לדברים אחרים, אז יכול להיות שהם עשו פרקט בעוד מקומות. בהנחה שטענתם הייתה אך ורק על חדר השינה, הנזק שהם טענו פה היה מעבר?

ת:זה צריך להיות לפי הפרופורציה. אני חושב שהיה יותר מחדר אחד. (עמ' 15 שורה 6 ואילך)

מדבריו של פלינר עולה כי המידות שמצויות בחוות הדעת בקשר לשטח הפרקט שגויות. שעה שנמצאים לפני נתונים לא נכונים, לא ניתן לחייב את התובעים בנזק זה. למעלה מן הצורך אציין, כי עיינתי בתמונות ונוכחתי לדעת כי מדובר בשריטות בודדות בלבד אשר ממוקדות בשניים או שלושה לוחות פרקט. אני סבור כי לא מדובר בנזק שבגינו יש להחליף את הפרקט בחדר השינה כולו. טוב היו עושים הנתבעים אילו ביקשו פיצוי מסוים בגין ירידת ערך הפרקט בשל השריטות, ולא למעלה מכך. משני הטעמים האמורים, לא ראיתי לחייב את התובעים בתשלום עבור תיקון הפרקט.

טיפול בדלת הכניסה צבע + ציר למנעול, טיפול בקמין, דלת יציאה לגג החלפת מנעול, תיקוני דלתות אמבטיה וחדר ילדים, צלון במטבח, תיקונים שונים- צירים, חיבור טלויזיה, מתלים, פנלים וכו'- לאחר שעיינתי בסרטונים ובתמונות בנוגע לנזקים האמורים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את חוות הדעת של ורשביאק בעניינים אלה. מדובר בתקלות קלות המצויות בכל בית עקב שימוש סביר ואיני רואה מקום לחייב את התובעים בתשלום נפרד מעבר לשכר הדירה ששולם ובוודאי לא בתשלום עבור החלפת המתקנים האמורים בחדשים.

החלפת צילינדרים בדלתות- הנתבעים אינם טוענים כי נגרם נזק לצילינדרים בדלתות המושכר. הנתבעים מבקשים להחליף צילינדרים מסיבה אחרת. לטענתם, (עמ' 38 לתמליל- נספח לב' לכתב התביעה שכנגד) התגורר במושכר דייר משנה ומאחר שזה התגורר שם עליהם להחליף צילנדרים. דין תביעה זו להידחות. ראשית, טענת דייר המשנה לא הוכחה מאחר והתובעים טוענים כי מדובר בחבר אשר שמר על הנכס ולא היה חתום על חוזה או שילם דמי שכירות. גם לו הייתה מוכחת, עובדה זו כשלעצמה אינה מספיקה בכדי להטיל חובה על התובעים להחליף את הצילינדרים על חשבונם. מדובר בחשש רחוק, שקיים בכל מקרה לאחר השכרת דירה, ואיני מוצא מקום לחייב את התובעים בגינו.

החלפת מאוורר תיקרה- ייתכן שהיה מקום לחייב את התובעים בפיצוי כל שהוא על החור שנפער באחת מכנפי המאוורר, אך התביעה להחלפת המאוורר כולו בלתי סבירה בעיני ועל כן נדחית.

תיקון מפלס תחתון שיש מפורק- לא מצאתי כל סיבה לחייב את התובעים באחריות לתזוזת השיש התחתון. מקובלת עלי חוות דעתו של ורשביאק (עמ' 10 לפרוטוקול) כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו, כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה משקיעה של הארון ולא מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מפעולות התובעים.

תיקון רטיבות מתחת לשיש -מתמלול השיחות (נספח ל"ב עמ' 33), עולה כי הנתבעים טוענים שהתובעים לא יידעו אותם כי יש נזילה מהשיש. לטענתם לו היו עושים זאת הייתה נמנעת הרטיבות הקיימת שם. הנתבעים מצדם טוענים כי לא עשו כל שימוש במטבח התחתון, התקלה לא הייתה בידיעתם, ולא נגרמה עקב שימוש שלהם במטבחון. מאחר שהנתבעים מודים כי מדובר בתקלה שהייתה אמורה להיות מתוקנת על ידם, ומאחר שלא הוכח מהו הגורם לרטיבות, וכן כי התובעים גרמו לתקלה, או ידעו על התקלה ונמנעו מלדווח עליה, אני קובע כי הם אינם צריכים לשאת בעלות התיקון שלה.

מתקן סבון במפלס תחתון- בעמ' 36 לתמליל (נספח לב' לכתבה התביעה שכנגד) מציינת הנתבעת כי מתקן הסבון ישנו. בהינתן עובדה זו, אין לחייב בגינו.

החלפת ראשי טוש במקלחת- עולה מן התמלילים (עמ' 1 לתמליל - נספח ל"ב- לכתב התביעה שכנגד) כי התובע סיפק ראשי טוש למקלחת אך הנתבעים טענו כי אינם דומים לאלו שהיו בבית מלכתחילה והשיבו אותם חזרה לתובע. מוטל היה על הנתבעים, לכל הפחות, לציין את הדגם המבוקש על ידם בכתב התביעה או בחוות הדעת. לאחר שלא עשו זאת, אין לחייב את התובעים בקניית ראשי טוש נוספים.

תיקוני צבע וצביעת הבית ככל הנדרש- צביעת הבית הוחרגה בחוזה בין הצדדים במפורש, בשתי מקומות שונים בחוזה מופיע כי התובעים לא יצבעו את הבית עם תום תקופת החוזה. עם זאת, מתמלול השיחות בין הצדדים (עמ' 6,7,8 בנספח כז' לתביעה שכנגד) עולה כי מאחר והתובעים צבעו מספר קירות בצבע כהה הסכים התובע לצבוע את הקירות הספציפיים הללו ללבן ואף להביא צבעי מטעמו שיעשה זאת. באותה שיחה אומרת הנתבעת כי הם יביאו הצעת מחיר הנוגעת לצביעת הקירות הספציפיים הללו. לשאלת התובע מהי ההצעה שהציעו להם עבור צביעת כל הבית ענתה התובעת כי ההצעות נעו בין 25,000 ₪ ל40,000 ₪.

הסכום שעומד לפני בחוות דעתו של פלינר ואותו טוענים הנתבעים כי על התובע לשלם הוא 29,500 ₪. לאור האמור, מדובר בסכום לצביעת כל הבית ולא בהצעת מחיר לתיקוני הצבע להם הסכימו התובעים. אין כל סיבה שהתובעים יישאו בהוצאות צביעת כל הבית שעה שהדבר הוחרג בהסכם מפורשות, ודין תביעה זו להידחות.

תיקוני מבנה במפלס הכניסה- הנתבעים לא פירטו מהם תיקוני המבנה הנדרשים והאם מדובר בנזק, כך גם עולה מתמלול השיחה בין הצדדים (נספח ל"א לכתב התביעה שכנגד עמ' 16-17 ) בנסיבות אלו אין לחייב את התובעים בתשלום זה.

מידות המקלחון לא תקינות- החלפת מקלחון- הצדדים חלוקים לגבי האחריות להתקנת המקלחון. הנתבעים טוענים כי התובעים התקינו את המקלחון ולהיפך. מתמלול השיחות עולה כי התובעים מודים כי שילמו על החלפת המקלחון אך טוענים כי עשו זאת בדיעבד לאחר התעקשות הנתבעים. הם מודים כי מי ששלח את איש המקצוע הוא צדוק (אדם שטיפל בדירה מטעמם) אך טוענים כי הכל היה ביוזמת הנתבעים. שעה שלא ברור על מי מוטלת האחריות להתקנת המקלחון אני סבור כי לא ניתן לחייב את התובעים בהחלפתו. גם אם היו הנתבעים אחראים על ההתקנה ספק אם היו מחויבים להחליף כעת את המקלחון. שעה שהנתבעים ידעו שהוחלף מקלחון בביתם ואם היה הדבר בעל חשיבות רבה בעיניהם יכלו לשלוח מישהו מטעמם שיבדוק את איכות העבודה שנעשתה, שעה שלא עשו זאת בזמן אמת, אין להם להלין אלא על עצמם.

החלפת ברז ומיתקן סבון במטבח- הנתבעים טוענים ( תמלול השיחות, נספח לב' עמ' 20 ) כי הברז במטבח הוחלף שלא לשביעות רצונם וכן כי מתקן הסבון במטבח חסר. מאחר שמהתמלול עולה כי הנתבעים עודכנו על כך שהברז הוחלף ואף שילמו לתובעים 200 שקלים בגין החלפתו, איני רואה סיבה לחייבם כעת בהשבת המצב לקדמותו. הנתבעים לא הביאו ראיה כי מדובר בברז לא תקין או "בטוש של אמבטיה" כפי שטוענת התובעת בתמליל. עם זאת, מאחר ומתקן הסבון חסר, והתובעים לא הציגו הערכת שמאי לגבי מחירו. ישלמו התובעים 500 ₪ בגין מתקן הסבון ע"פ הערכת השמאי פלינר לגבי מתקן הסבון לשיש התחתון.

מן המקובץ עולה כי הסכום שבו חייבים התובעים לנתבעים בגין נזקי תקופת השכירות מסתכם בסך של 32,984 ₪.

תביעות נוספות 

הנתבעים טוענים כי ע"פ ההסכם התובעים חבים פיצוי מוסכם בסך 1,200 ₪ ליום בגין כל יום שבו לא השיבו את הדירה במצב תקין, ובסה"כ עולה חובם בגין העיכוב ל-72,000 ₪. דין טענה זו להידחות. ראשית, הוכח, כי הערכת הנזקים של הנתבעים עולה בהרבה על הסכום אותו צריכים לשלם התובעים. משכך הם פני הדברים, סירוב הנתבעים לשלם את מלוא הסכום הוא סביר, ואין מקום להטיל עליהם את תשלום הפיצוי המוסכם. זאת ועוד, התובעים לא התכחשו לחובתם לשלם ואף הציעו לנתבעים למנות שמאי מוסכם שיבחן את הנזקים ויכריע במחלוקות בין הצדדים. מדובר בהתנהלות הגונה ונכונה ולא בניסיון לחמוק מתשלום. במצב דברים זה אין מקום להשית על התובעים את הפיצויים המוסכמים שהם עונשיים ביסודם.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין אשר נגרמו עקב הפקדת הערבות הבנקאית. בנסיבות העניין, איני סבור כי יש מקום לפסוק לתובעים סכום נוסף, מעבר להחזר לו הם זכאים, בגין עגמת נפש. התביעה בגין הפגיעה במוניטין נדחית אף היא, זאת מאחר שלא הוכח מוניטין, וממילא לא הוכח כי חילוט ערבות הבנקאית פגע במוניטין.

סוף דבר

על יסוד הממצאים והמסקנות שלעיל, אני מחייב את הנתבעים, אלי וטלי יהב, להשיב לתובעים, ערן ודפנה גורן, סכום של 35,016 ₪, שהם ההפרש בין נזקי תקופת השכירות ובין גובה הערבות שחולטה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חילוט הערבות הבנקאית ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעים יישאו גם בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.