תא"מ 24417-03-14 מדינת ישראל נ' בן מיארה ואח'

לפני תביעה בגין נזקי ת.ד מיום 15/7/12.

לטענת התובעת, נסע הנהג ברכבה בכביש הסיירים ועקב תנועה כבדה אשר הייתה במקום עצר את הרכב. התובעת טוענת כי רכב הנתבעים הגיע מאחור ופגע ברכבה של התובעת. התובעת העריכה נזקיה באמצעות שמאי מטעמה בסך של 3,299 ₪ וכן טענה כי נגרמה ירידת ערך בסך 127 ₪. התובעת נשאה אף בשכר טרחת השמאי בסך 442 ₪. התובעת טענה כי האחריות לקרות התאונה הינה על הנתבע 1 אשר נהג ברכב ועל הנתבעת 2 כמבטחת רכב הנתבע 1 ומכאן תביעתה אשר לפני.

הנתבעים טענו כי אכן נסע רכב הנתבע 1 אשר בוטח באמצעות הנתבעת 2 מאחורי רכב התובעת. מהירות הנסיעה הייתה אפסית בשל התנועה הכבדה ובמהלך אותה נסיעה אכן פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת, פגיעה קלה אשר לא הותירה שום נזק אחריה. לטענת הנתבעים, הנהגים אשר הבחינו כי אין נזקים ברכבים, נפרדו זה מזה לשלום ונסעו לדרכם. בהעדר נזק, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם.

דיון :

אשר לאופן קרות התאונה לא היו הצדדים חלוקים ביניהם. הנתבעים הודו כבר בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמם כי רכב הנתבעים פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

אשר לשאלת הנזק היו הצדדים חלוקים ביניהם. בעוד התובעת טענה כי הנזק הינו כהערכת השמאי מטעמה וכולו נגרם כתוצאה מאותה תאונה נשוא התובענה, טענו הנתבעים כי בין הרכבים הייתה נגיעה קלה בלבד אשר הותירה נזק קל, אם בכלל.

מטעמה של התובעת העיד הנהג, מר יורם חדד. מחקירת הנהג עולה כי הרכב הוכנס למוסך לצורך תיקונו ונבדק בידי שמאי הרכב מטעמה של התובעת רק כחודשיים לאחר התאונה (ראה עמ' 1 שורות 20-24 לפרוטוקול). נהג התובעת העיד כי המדובר ברכב הצמוד אליו מתוקף תפקידו כמנהל מטבח וכי עת אירעה התאונה הוא היה בדרכו מהבסיס בתל השומר אל ביתו באשדוד. נהג התובעת העיד כי במהלך יום העבודה משמש הרכב את היחידה ומושב לידיו בסופו של היום, אך לאחר התאונה הוא שהה חודשיים בחופשת מחלה ומשכך לא הובא הרכב אל המוסך, עד אשר חזר לאיתנו. לא הובאה אסמכתא מטעמה של התובעת על פציעת הנהג ועל שהייתו הממושכת בחופשת מחלה. הנהג טען כי מסר זאת לחוקר מצ"ח, ברם אין כלל תיעוד לכך בדיווח אשר ערך חוקר מצ"ח והוגש לתיק ביהמ"ש (ת/1). ההיפך, בדו"ח על התאונה אשר צורף דווקא בידי הנתבעים (נ/1) נרשם כי הפציעה הייתה קלה. נהג התובעת לא זכר אף כמה ימים שהה הרכב במוסך וכמה זמן לא היה הרכב בחזקתו (עמ' 3 שורות 30-32 לפרוטוקול). נהג התובעת העיד כי לאחר התאונה עמד הרכב נשוא התובענה במשך כחודשיים בחניית ביתו (ראה עמ' 4 שורות 6-8 לפרוטוקול) וכי לא אירע לו כל נזק מעבר לתאונה נשוא התובענה דנן. פרט להסבר זה, לא ניתן כל הסבר סביר מדוע על אף שדווח על פציעה קלה לנהג התובעת, במשך חודשיים לא נבדק הרכב בידי שמאי מטעמה של התובעת ואף לא הובל לתיקון, אלא עמד בחניית ביתו של נהג התובעת. הדברים תמוהים עוד יותר אל נוכח עדותו של נהג התובעת כי עת הוא מגיע ליחידתו, נעשה שימוש ברכבו בידי יתר אנשי היחידה עד צאתו בחזרה לביתו, בסיום יום העבודה.

השמאי מטעמה של התובעת, ערך את חוות דעתו (ת/3)באשר לנזק הנטען, אליה צורפה חשבונית תיקון. בחשבונית צוין כי הרכב הוכנס למוסך רק ביום 11/9/12. השמאי הוזמן שוב למוסך במהלך התיקון רק ביום 25/10/12. גמר העבודה היה ביום 12/11/12, על אף שהשמאי העריך את העבודה הנדרשת ב 9.7 שעות בלבד. השמאי הודה בפה מלא כי פרק הזמן אשר שהה הרכב במוסך אינו סביר בעיניו (ראה עמ' 6 שורות 7-8 לפרוטוקול). השמאי הבהיר כי לא בחן את עברו הביטוחי של הרכב, על אף שהעריך ירידת ערך של הרכב נשוא התובענה.

מטעמם של הנתבעים לא הופיע לעדות הנהג ולפיכך לא ניתן היה לשמוע עדותו באשר לתאונה נשוא התובענה.