תא"מ 24344-07-13 ואח' סתיו נ' כאל -כרטיסי אשראי לישראל

בפני תביעה לתשלום סך של 40,000 ₪ בגין עסקאות בכרטיסי אשראי שהונפקו על ידי הנתבעת ושנמשכו מחשבון התובעים לאחר ביצוע העסקאות בגינן חויבו הכרטיסים, וכן סכום של 10,000 ₪ פיצויים בגין עגמת נפש.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובעים הנם בעליה של חנות תכשיטים (להלן: החנות) בשם "סתיו תכשיטים" הנמצאת ברחוב עמק רפאים בירושלים. לטענת התובעת 1 (להלן: התובעת), ביום 13.3.13 נכנסו לחנותה שני גברים ואישה (להלן: הרוכשים). והתעניינו ברכישת מספר תכשיטים, למעשה סט של שרשרת, עגילים, צמיד וטבעת שונים בדיון ביום 8.1.14 תארה התובעת כיצד התעניינו בכל תכשיט וכיצד התגלגלה העסקה.

התובעת תארה כי תחילה התעניינה הרוכשת בשרשרת שעלותה 16,000 ₪ ולבקשת הרוכשים פיצלה את התשלום לשני כרטיסים של שניים מהרוכשים, כל תשלום על סך 8,000 ₪. לטענת התובעת, ביקשה מהרוכשים ששילמו את תעודות הזהות "ושמותיהם היו הניה, משה ורפי אולי" (עמ' 2 ש. 15). לאחר מכן תיארה כי הרוכשים קיבלו שיחת טלפון שנחזתה להיות מקרוב משפחה והחליטו לרכוש פריט נוסף, עגילים, שעלותם 8,000 ₪, או אז הודיע אח אחר שהוא מעוניין בטבעת שעלותה 8,000 ₪ וכשהתבדחה ואמרה שנותר רק הצמיד, להשלמת הסט, ביקשו הנחה ומשהסכימה, רכשו גם אותו, בעלות של 8,000 ₪ נוספים, שחולקו בין שני ה"אחים". שווי העסקה הכוללת עמד על 40,000 ₪ שבוצעו בשש פעימות כאמור.

לדברי התובעת "נגמרה העסקה בחיבוקים" (שם, ש. 21), ו"זהו, נסגרה הדלת והתקשרתי לבעלי וסיפרתי לו על העסקה המוזרה" (שם, ש. 22).

לטענת התובעת, נמסרו לידיה כרטיסי האשראי והיא ניסתה לעבירם במכשיר הסליקה, אך משלא עברו, הקלידה את פרטי הכרטיס ידנית. לטענתה, מדובר בתקלה שכיחה, ובסופו של דבר העסקה עברה והודפסו שוברים. לאחר מכן, ביצעה התובעת ארבעה חיובים נוספים באותו האופן של הקלדה ידנית ושוב לא ניסתה להעבירם במכשיר.

הנתבעת זיכתה את חשבון התובעים בסכום העסקה, אולם במהלך החודשים אפריל ומאי 2013 התקבלו במשרדי הנתבעת הודעות מטעם בעלי הכרטיסים האמיתיים, לפיהן הם מכחישים את העסקאות האמורות. בעקבות ההודעה, זיכתה הנתבעת את הלקוחות עבור העסקאות האמורות ומשכה מחשבונם של התובעים את סכום הכסף שניתן עבור העסקאות. מכאן התביעה להשבת סכומי העסקאות בסך של 40,000 ₪ וכן תשלום פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

התובעים טוענים כי ביצוע העסקאות נעשה בדרך רגילה, כאשר הכרטיסים הוצגו בפניהם ופרטיהם נבדקו כנדרש. משכך, על הנתבעת לכבד את אישור העסקה ולהשיב את הסכומים שנגבו בגין העסקאות בסך של 40,000 ₪.

2.לטענת הנתבעת, בעסקה שבוצעה לא הוצגו כרטיסי אשראי, לא נעשה ניסיון להעבירם במכשיר, אלא הוקלדו מספרי כרטיסי האשראי למכשיר. משכך מדובר בעסקה במסמך חסר. הנתבעת מפנה לסעיף 9(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: החוק), הקובע כי בעסקה במסמך חסר חייבת היא להשיב את סכום העסקה ללקוח במקרה בו העסקה מוכחשת על ידו, כפי שארע בענייננו ולסיכום בינה לבין התובע 2 (להלן: התובע ובעניין זה יצויין כי התובע הוסף כתובע נוסף בישיבה האחרונה).

על פי סעיף 9(א) לחוק, עסקה במסמך חסר מוגדרת כזו כאשר כרטיס החיוב לא הוצג בעת העסקה או שלא מולאו התנאים המופיעים בסעיף 5(א) לתקנות כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן: התקנות). תקנה 5(א) הנ"ל מונה ששה פרטים אשר צריכים להימצא במסמך המעיד על העסקה ורק במילוי כל הפרטים יהיה המסמך קביל, והם: (1) שם הספק; (2) שם הלקוח; (3) המספר המוטבע על הכרטיס; (4) סכום העסקה; (5) תאריך ביצוע העסקה; (6) חתימת הלקוח. בכל מקרה אחר, תהיה זו עסקה במסמך חסר, המחייבת את החזרת הכסף ללקוח במקרה של הכחשה.

במקרה דנן, לא הוכיחו התובעים כי הכרטיסים הוצגו בפניהם. כמו כן, על המסמך המעיד על העסקה לא הוצגה חתימת הלקוחות – בעלי הכרטיס, משכך הרי זו עסקה במסמך חסר המחייב את השבת הכסף, כאמור.