מוחמד זכי נוסיבי וילדיו בע"מ נ' אבו כאטר

1.ביום 11.7.2016 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקשת בתובענה זו שעניינה פינוי המושכר הידוע כיחידת מקרקעין המצוייה בבניין הידוע כ-"קניון א-דאר" הנמצא בירושלים, ברחוב סלאח א-דין [חלקה 24 בגוש 30056] אגב חיובה בדמי שכירות ודמי ניהול מכוח התחייבויותיה בהסכם השכירות ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 

2.בעקבות בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לתיק ביום 7.9.16, ניתנה החלטת בית המשפט מיום 30.10.16, לפיה, בכפוף להפקדת כל דמי השכירות ודמי הניהול בתוך פרק זמן קצוב בן 30 יום יבוטל פסק הדין. המבקשת לא הפקידה את דמי השכירות ודמי הניהול בקופת בית המשפט בהתאם להחלטה האמורה ותחת זאת, הגישה מספר בקשות חלופיות.

3.כך הוגשה ביום 4.1.17 בקשה מטעם המבקשת להימנע מחתימה על פסיקתא בה העלתה לראשונה טענת היעדר יריבות - טענה שהיה עליה להעלות בבקשה לביטול פסק דין – במסגרתה העלתה לראשונה את העובדה, כי הסכם השכירות נשוא התובענה נחתם בין המשיבה (המשכירה) לבין חברה בשם "א.כ. סייף למסחר והשקעות בע"מ" (להלן: "החברה השוכרת") ולא כנגד המבקשת עצמה ובנסיבות בהן המבקשת אך ייצגה את החברה בהסכם השכירות. המבקשת הוסיפה וטענה במסגרת זו, כי סמכותו של רשם ליתן פסק דין מושתת על הוראת סעיף 86 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 הקובעת, בין היתר, שמסמכות זו נובעת גם סמכות הפוכה והיא להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

4.ביום 18.1.17 הגישה המבקשת בקשה נוספת במסגרתה עתרה כי בית המשפט יתיר קיזוז סכומי ההפקדה כפי שקבע בהחלטתו בעניין הבקשה לביטול פסק-דין מזכות החברה השוכרת לדמי המפתח ששילמה בעת כריתת ההסכם. במסגרת זו, חזרה אף המבקשת על טענתה להיעדר יריבות תוך שהפטירה טענה נוספת בדמות שרבוב שמה של המבקשת לכתב התביעה בחוסר תום לב. משכך, עתרה המבקשת לביטול צווי הפינוי כנגד המבקשת עצמה ולחילופין, לקזז סכומי ההפקדה שנפסקו מדמי המפתח.

5.בעקבות ריבוי הבקשות והתגובות שהוגשו לתיק ולצורך ייעול הדיון נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים ביום 23.1.17 במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם.

6.לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ושמעתי טענות ב"כ המשיבה בפניי שוכנעתי, כי דין הבקשות להידחות. להלן נימוקיי.

6.1החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין לא ניתנה במעמד צד אחד, אלא, לאחר שמיעת הצדדים ומשכך, אין לערכאה זו סמכות לשנות ממנה בשל טענות שהועלו בשלב מאוחר יותר בציר הזמן ולאחר שניתנה כבר ההחלטה. יתרה מכך, תמוה, כיצד טענה כה מהותית בדבר היעדר יריבות לא בא זכרה כלל בבקשה לביטול פסק דין. ודוק, עסקינן בבקשה מפורטת ומנומקת שהעלתה טענות רבות אחרות מלבד טענת זו. לו באמת ובתמים עסקינן בשתי ישויות נפרדות, לא רק דה יורה אלא דה פקטו – הרי שחזקה על המבקשת ובא כוחה כי היו מעלים הטענה בראשונה.

6.2עסקינן בבקשות שבמהותן נסובות סביב עתירתה של המבקשת ל-"עיון חוזר" בהחלטת בית המשפט מיום 30.10.16 שניתנה לאחר שנשמעו שני הצדדים. בקשה ל-"עיון חוזר" בהחלטת בית המשפט תאושר רק כאשר חל שינוי נסיבות המצדיקות עיון מחדש, או כאשר ההחלטה מוטעית והתיקון לא יפגע בזכויות הצד שכנגד. במקרה דנן, לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט הואיל וטענת היעדר היריבות כלל לא הועלתה, מלכתחילה, בבקשה לביטול פסק הדין.

7.סוף דבר- הבקשות נדחות.