תא"מ 23437-05-12 קולחי הגלבוע בע"מ נ' אסור

לפניי בקשת התובעת למחיקת חלקים מתצהיר הנתבע בשל הרחבת חזית אסורה. לדבריה בתצהיר מצויות טענות חדשות אשר לא נטענו בכתב ההגנה וחלקן אף סותרות את האמור בו.

התובעת מפנה לסעיפים אלה:

א.ס' 16 לתצהיר, בו צוין כי חשבונו של הנתבע אצל התובעת עמד בזכות של כ- 70,000 ₪. סעיף זה סותר את האמור בס' 25 לכתב הגנה ובפרוטוקול הדיון מיום 4.12.2014 בהם נטען ע"י הנתבע  כי הזכות הנטענת של הנתבע הינה באגודה השיתופית מושב מלאה (להלן: "האגודה"), ולא בתובעת.

ב. בס' 17 לתצהיר, מציין הנתבע כי סוכם שהחוב של התובעת כלפי הנתבע בסך 70,000 ₪ יושב לנתבע בדרך של צריכת מים על ידו ללא תשלום. סעיף זה עומד בסתירה לאמור בסע' 25 לכתב ההגנה, שם נטען כי התובעת מעולם לא הסכימה להכיר בזכותו של הנתבע כלפיה חרף פניותיו אליה.

ג. ס' 23 לתצהיר, שם נטען כי נספח ג' (חשבון המים של הנתבע) המצורף לכתב תביעה זויף ע"י התובעת. טענה זו מעולם לא הועלתה בכתב ההגנה.

התובעת מבקשת למחוק סעיפים אלה, ולחילופין, לאפשר לה להגיש תצהירים משלימים ולזמן עדים נוספים הנוגעים לטענות החדשות.

הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו אין בתצהירו משום הרחבת חזית והטענות שהועלו בו עולות בקנה אחד עם האמור בכתב ההגנה.

בתשובה לתגובה חזרה התובעת על טענותיה בהרחבה, והוסיפה כי אין בתגובת הנתבע משום התייחסות אמתית ועניינית לטענות שהועלו בבקשה.

במאמר מוסגר אציין כי חרף האמור בטענות הצדדים, המכתבים שהוחלפו ביניהם לא צורפו לבקשה או לתגובה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה ברובה להתקבל, ואנמק.

עיקר הגנת הנתבע במסגרת הליך זה מצויה בשתי טענות שהעלה בכתב הגנתו - האחת, העובדה שהחיוב במים אינו צריך להיות על שמו אלא על שם גרושתו אשר, למצער לשיטתו, היא צרכנית המים. השניה, כי עומדת לזכותו יתרת כספים באגודה אותה ניתן לקזז כנגד החיוב (ראה בעניין זה גם נספח ד' לתצהיר הראשון שהגיש).

הנתבע לא טען בכתב הגנתו ואף לא הגיש כתב הגנה מתוקן וביקש לטעון אחרת, כי בידי התובעת עצמה מצויים כספים וכי זו חייבה אותו ביתר על פני השנים. טענתו הייתה כי בידי האגודה מצויים כספים וכי את אלה ניתן לקזז (ככל שיקבע שמדובר בחוב שלו).

יוער כי זכותה של התובעת לגבות מהנתבע כספים הומחתה לה על ידי האגודה (סע' 4.5 להסכם). על יסוד האמור ומשעסקינן בהמחאת זכות, ממילא זכותה של התובעת כלפי הנתבע, אינה טובה מזכותה של הממחה (האגודה). היינו, כל טענה שרשאי הנתבע להעלות כלפי האגודה, לרבות טענת קיזוז על יסוד כספים המצויים בחזקת האגודה לטובתו, הוא רשאי להעלות כלפי התובעת.

יחד עם זאת הטענה כי בידי התובעת עצמה כספים וכי היא חייבה אותו ביתר על פני השנים, אינה אותה טענה ואין לאפשרה כעת משלא נטענה בעבר. אשר על כן, אני מקבלת כי האמור בסע' 16 לתצהירו הינו בבחינת הרחבת חזית אסורה.

לעניין סע' 17 אקבל את הבקשה בחלקה וזאת אך ככל שמשתמע מהאמור בסעיף כי יש בידי התובעת כספים של הנתבע. הבקשה נדחית ביחס לכספים המצויים לטענת הנתבע בידי האגודה וראה לעניין זה הדברים הנזכרים בנספח ד לתצהיר.

אשר לטענת הזיוף –