תא"מ 23329-06-13 מרים ואח' נ' פורד ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את באי כח הצדדים במסגרת הדיון היום בפניי, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים, תמונות זירת האירוע התאונתי וסרטון של התאונה עצמה, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה בעוד שדין התביעה שכנגד להידחות.

למסקנה זו, השונה ממה שהצעתי לצדדים בדיון, הגעתי לאחר בחינה מדוקדקת של הנתונים שעמדו בפניי. בהתאם לכך, לא מצאתי כל רשלנות שנפלה מעם התובעת בעת התאונה. רכב הנתבעות הגיח ממבואה פנימית של תחנת דלק עד לשלב ההתמזגות עם הכביש הראשי שבו נסעה התובעת. מלפני הנתבעת 1 הוצב תמרור עצור כמוסכם על הצדדים ביציאה מתחנת הדלק. בהנחה שלא הוכחה, שהנתבעת 1 עמדה מלפני התמרור היה נצרכה בנסיעה ישר עד להתמזגות עם הכביש הראשי. התמזגות זו חייבה משנה זהירות משתי הסיבות: האחת, לנוכח התמרור העצור שהוצב קודם לכן בכיוון נסיעתה ואשר חולש לטעמי גם ובעיקר על הנתיב המרכזי והשנייה, ששדה הראייה המקסימלי לבאים מתחנת הדלק נפתח כולו לנכנסים לכביש הראשי רק מנקודת המפגש שבין כביש זה לבין סיום מתחם תחנת הדלק קדימה וזאת לנוכח תצורת הכביש היוצא מתחנת הדלק ולנוכח העובדה שמצד שמאל שלו חונים רכבים אשר עשויים להקשות על שדה הראייה שמשמאל הכיוון ממנו הגיעה התובעת. על כן מתבקשת בחינת הכניסה לכביש הראשי באזור זה במשנה זהירות טרם ביצוע השתלבות לכביש.

בסרטון שהוצג בפניי ניתן לראות בבירור שהנתבעת 1 אינה טורחת לעצור או לעכב את רכבה טרם שנכנסה לכביש הראשי ובדיוק בנקודה זו אירעה התאונה. מאחר ומצד ימין של כיוון נסיעתה של התובעת ישנו שדה ראייה לקוי בשל הסיבות אותן מניתי קודם, ומאחר וניתן לראות בבירור שהתאונה מתרחשת בדיוק בעת הכניסה לכביש הראשי, אין מקום לבוא בטרוניה לתובעת בשל כך שלא מנעה את התאונה. יוער כי מוקדי הנזק מאחור ברכב הנתבעות אינם עדות לרשלנות מצד התובעת שכן בהתאם לסרטון לא ניתן לשלול את טענת ב"כ התובעת לפיה מרשתו ניסתה ברגע אחרון למנוע את התאונה עם הסטת רכבה ימינה ולנוכח כך שבהתאם לסרטון נראה רכבה של הנתבעת 1 כשהוא נוסע בנסיעה רציפה ומהירה ועל כן בהחלט ייתכן שממש לפני המפגש עוד הספיק זה להשתלב בכביש עם חלקו הקדמי בנתיב נסיעת התובעת ועל כן זו הסיבה להמצאות הנזקים מאחור. כך או אחרת, לא התרשמתי כי עמדה בפני התובעת אפשרות להימנע מהתאונה או לצמצם את נזקיה.

באשר לנזק הנתבע במסגרת התביעה העיקרית, רכיב ירידת הערך הנתבע אינו נכון לטעמי שכן הוא אומד את שיעור הערך שנקבע על 5 אחוזים לפי ערכו של הרכב לפני רכיבי ההורדות מהמחירון הגם שבפועל אמד שמאי התובעת את מחירו לחישוב בסכום נמוך מזה שהיווה בסיס לחישוב על פי התביעה וזאת על סך 57,816 ₪. על כן יש להעמיד את שיעור ירידת הערך לפיצוי ע"ס 2,891 ₪ בלבד. הוא הדין בנוגע לרכיב ההוצאות עבור שימוש בתחבורה ציבורית על סך 300 ₪ לגביו לא מצאתי אסמכתא בכתב התביעה. על יסוד כך, יש להעמיד את סכום הנזק כולו לפיצוי על סך 18,489 ₪ ( הכולל את שכ"ט השמאי והנזק לתיקון).

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסך של 18,489 ש"ח בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום 10.12.12, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר התייצבות התובעת למתן עדות ( על אף שלא נשמעה אך נכחה) בסך 450 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

אין צו להוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד.

\