תביעת לשון הרע שעניינה תלונות שהגישה הנתבעת כנגד התובע במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין בטענה לביצוע מעשים מגונים שביצע בה התובע. התלונות שתיהן נסגרו, האחת בחוסר אשמה (זו שהוגשה למשטרת ישראל) והשניה בשל חוסר ראיות.
רקע:
1.התובע הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לתובענה זו מתמחה של עו"ד גלעד חיון, הוא ב"כ של הנתבעת בהליך שלפניי.
עם סיום התמחותו של התובע, התגלעו בינו ובין עו"ד חיון מחלוקות, כאשר תחילתן בדרישה ובהמשך בתביעה בבית הדין לעבודה של התובע מאת עו"ד חיון, לשלם לו כספים בגין תקופת ההתמחות.
מאז, בין התובע ובין עו"ד חיון מתנהלת "מלחמה", שטרם באה אל קיצה (ואף לאחר שמיעת הראיות בתיק ביקש עו"ד חיון לעדכן את בית המשפט בהכרעת דין בעניינו של התובע, שניתנה על ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתלונה בעניין התבטאויות כלפי עו"ד חיון, הגם שאינה רלוונטית להליך כאן), כשמלחמה זו כוללת תלונות הדדיות ללשכת עורכי הדין ותביעות שהתנהלו בין הצדדים.
2.הדברים נאמרים, לכאורה, בתביעה שעניינה אחר, כיוון שנראה, כי תביעה זו שלפניי הולדתה בסכסוך שבין הצדדים, כאשר הנתבעת נקלעת לתוך אותה מחלוקת, שייתכן ולו היתה יודעת לאן תגיע, היתה נמנעת מלהכנס אליה, גם אם היא מאמינה בצדקת טענותיה ומהלכיה. וייתכן אף, לו לא היה עו"ד חיון ברקע, גם התובע היה נמנע מלהגיש תביעתו כנגד הנתבעת, לאור תוכנם של הדברים והעובדה שהתלונה נסגרה בלא הגשת כתב אישום.
אלא, שגם בהליכים שבין עו"ד חיון והתובע, עניינה של הנתבעת עלה פעם אחר פעם, כאשר מחד גיסא עו"ד חיון טוען, כי הוגשה כנגד הנתבע תלונה ואילו הנתבע טוען מאידך גיסא, כי מדובר בחלק ממסע ההכפשה של עו"ד חיון כלפיו. הנתבעת עצמה, כפי התרשמותי כלל אינה יודעת מה משמעותית היא באותו סכסוך.
3.אוסיף ואקדים, עוד בטרם תיפרס היריעה הרלוונטית, כי גם הליך זה נוהל על ידי הצדדים, כאילו הצדדים למחלוקת הם עו"ד חיון והתובע, כשכל אחד מהצדדים אינו שוכח להכפיש את שם חברו, גם אם אין בכך כל רלוונטיות להליך שלפניי והכל במסגרת אותו סכסוך שבין השניים, שלמרבה הצער, טרם בא אל קיצו.
דומה, כי הנתבעת נקלעה אל מסע ההכפשות האמור, אם כי לטענת התובע, "הרוויחה ביושר" את מעורבותה, לאחר שהיא הכפישה את שמו של התובע, כאשר התובע עצמו נוקב בלשון בלתי ראויה לטעמי בהתייחסו לנתבעת, כשבמספר הזדמנויות, בין בהליך שלפניי ובין במקומות שונים, שחלקם כלל אינו קשור לנתבעת, תיאר התובע את הנתבעת בתיאורים: "...כחלק מההתנהלות העבריינית שלה", "ארשה לעצמי לספר שיש לה עבר פסיכיאטרי לא מבוטל", "מדובר באשה שמעשי נוכלות ומרמה הם חלק משגרת היום יום שלה." "שרה זילברשטיין היא אישה שעליבות נפש מאפיינת אותה, בכל הזדמנות היא מציקה לאנשים", "בעלה דחה אותה ועד היום היא לא מסכימה לתת לו גט... ולמרות שברח מביתם בהזדמנות הראשונה", "...שלשרה זילברשטיין ישנן קבלות על התנהגות חולנית", "שרה זילברשיין היא בת 60 ונראית בת 80" "לאחר מה ששרה עוללה לבעלה...", "היא התעלקה עליי בצורה נוראית ואף איימה עליי מתוך התפרצויות חולניות", "יש לה עבר פלילי והיא אלימה וערמומית. יש לה גם עבר והווה פסיכיאטרי לא מבוטל" ועוד.
מכאן, לסכסוך דנן.
4.הנתבעת הינה מי שהיתה לקוחה של עו"ד חיון, לטענת התובע החל מחודש פברואר 2011, תקופה בה שימש התובע כמתמחה של עו"ד חיון. תקופת התמחותו של התובע הסתיימה בחודש יולי 2011, כאשר בפועל, בשים לב לחופשה שלה היה זכאי התובע, הפסיק התובע לעבוד במשרדו של עו"ד חיון כבר בחודש יוני 2011.
ביום 14.7.11, שלח התובע לעו"ד חיון מכתב דרישה שבו ביקש מעו"ד חיון לשלם לו שכר עבודה, שהיה חייב חיון לתובע.
ביום 28.7.11, לאחר שדרישה זו לא נענתה, הגיש התובע כנגד עו"ד חיון תביעה בבית הדין לעבודה (תביעה שבה הושגה בסופו של יום פשרה, על פיה שילם עו"ד חיון לתובע את הסכום של 60,000 ₪).
ביום בו הוגשה התביעה, לטענת התובע, הוא היום האחרון שהוקצב לעו"ד חיון להשיב למכתב הדרישה של התובע, הגישה הנתבעת כנגד התובע תלונה למשטרת ישראל, במסגרתה טענה הנתבעת, כי התובע הטריד אותה מינית.