לפניי תביעה שעילתה בהוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982, ועניינה במשלוח 47 הודעות דואר בלתי מורשות לתובעת.
הנתבעת קיבלה את פרטיה של התובעת כאשר זו הגישה מועמדות לעבודה כעוזרת משפטית; אף שלטענת הנתבעת, הביעה התובעת עניין בפעילות הנתבעת, לא הצליחה התובעת להוכיח כי נתנה את הסכמתה למשלוח ההודעות. משכך, הובהר כי הנתבעת אכן פעלה בניגוד להוראות סעיף 30א הנ"ל. נותרה שאלת היקפו של הפיצוי.
מאחר שהתובעת סירבה להצעת בית המשפט לפסיקה על דרך הפשרה, אין מנוס ממתן הנמקה ביחס להיקף הפיצוי שניתן, אם כי יוער כי ממילא, כאשר מדובר בחישוב הפיצוי ללא הוכחת נזק, אין מדובר בתחשיב מתמטי מדויק, אלא באומדנה, וזאת בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה – ובעיקר ברע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (2014).
השיקולים הנשקלים לחובת הנתבעת הם אלה:
מדובר בהודעות פרסומיות שנשלחו ללא הסכמת התובעת, ואחת מהן לפחות – גם לאחר ששלחה בקשה להסרה;
ההודעות הפרסומיות אינן כוללות בכותרתן את הציון "פרסומת" כנדרש בחוק;
חלק מההודעות נשלחו לאחר הסכם פשרה שערכה הנתבעת בתיק אחר, קרי – לאחר שהובהר לה כי התנהלותה פסולה;
מדובר בכמות ניכרת של הודעות, גם אם אניח כי חלק מן ההודעות (אלה שנשלחו בסמיכות רבה זו לזו) היו תוצאה של שגיאה במערכת ההפצה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.