תא"מ 21685-03-14 גולדברג נ' מירסק

המבקש, הוא הנתבע, עותר לחייב את המשיבה, היא התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, אם תידחה התביעה.

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע בטענה כי לא העניק לה שירותים משפטיים כנדרש, ועל כן היא דורשת השבת סכום שכר הטרחה ששילמה לנתבע וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

2. הנתבע טוען כי מהבקשה לפטור מאגרה שהגישה התובעת עולה כי מצבה הכלכלי בכי רע וכי אין לה כסף לשלם את האגרה בסכום של 600 ₪.

3. כמו כן, הודיעה התובעת לנתבע כי לא תשלם לו מאומה עבור עבודתו, וכי תשבות רעב עד מוות. התובעת אף בחרה להגדיל את הוצאותיה משהגישה את התביעה בבית משפט השלום בירושלים, בעוד שהיא מתגוררת בבית שמש ואף משרדו של הנתבע נמצא שם.

4. לפיכך , דורש הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, במידה והתביעה תידחה.

5. לאחר ששקלתי את טענות המבקש, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על תשלום ערובה להבטחת הוצאותיו. כידוע, הכלל הוא, כי ערובה להבטת הוצאות הנתבע תופקד בערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו: ר"ע 2448/98 מיוחד נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145,149), שכן אל מול הרצון למנוע תביעות סרק יש להקפיד גם על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל גם לתובעים חסרי אמצעים (ראו ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850; א' גורן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט 750).

6. לאחרונה, עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (פורסם בנבו)):

7. "הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.10.2007), להלן: עניין ו'נצ'ון; רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר ([פורסם בנבו], 3.10.2004), להלן: עניין ליסטר); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' שביעית, 1995) 899, להלן: זוסמן). יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (לוין, בעמ' 47-46).

8. עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק.